גורמי חיזוי לתמותה מוקדמת ומאוחרת לאחר דימום מוחי

במחקר זה ניסו החוקרים לקבוע האם מאפיינים בהתייצגות הראשונית של מקרה עם דמם תוך מוחי יכולים לנבא תמותה בשלב מוקדם (סמוך לאירוע של דימום תוך מוחי) או בשלבים מאוחרים יותר. המחקר מבוסס על ניתוח משני של המחקר התצפיתי הרב-מרכזי CROMIS-2 ICH. במחקר זה מוות הוגדר "מוקדם" אם הוא התרחש תוך שישה חודשים מאירוע הדימום, ו"מאוחר" אם התרחש לאחר נקודת זמן זו.

בקבוצה זו (n = 1094) היו 306 מקרי מוות כתוצאה מדמם תוך מוחי (לכל 100 שנות חולה: שיעור אירועים מוחלט 11.7, 95% CIי10.5 עד 13.1); 156 היו "מוקדמים" ו-150 "מאחרים".

בניתוחים מרובי משתנים, מוות מוקדם היה קשור באופן עצמאי לגיל (עלייה לשנה, HR 1.05, p = 0.003), היסטוריה של יתר לחץ דם, (HR 1.89, p = 0.038) ציון mRS לפני האירוע (על כל עלייה בנקודה, HR 1.41, p < 0.0001), ציון NIHSS (עלייה לנקודה, HR 1.11, p <0.0001) ונפח דימום >60 מ"ל (HR 4.08, p <0.0001).

מוות מאוחר הראה קשרים עצמאיים ומובהקים עם גיל (עלייה לשנה, HR 1.04, p = 0.003),יmRS לפני האירוע (עלייה בנקודה, HR 1.42, p = 0.001), שימוש קודם בנוגדי קרישה (HR 2.13, p = 0.028) נוכחות של חדרים מורחבים (HR 1.73, p = 0.033).

בניתוחים נוספים בהם נעשתה התייחסות אל הזמן כאל רצוף (ללא סף חיתוך ב-6 חודשים), יחס הסיכון של אירועים איסכמיים מוחיים קודמים גדל עם הזמן, בעוד שיחס הסיכון לגורמים כמו נפח הדימום GCS,יNIHSS ירד עם הזמן.

מחברי המאמר מסכמים כי מחקר זה מספק הוכחות חדשות לכך שלא כל הגורמים, בבסיס האירוע של דימום תוך מוחי, הקשורים לתמותה מוקדמת קשורים בהכרח גם לתמותה מאוחרת לאחר שישה חודשים. ההשפעה המוקדמת של גורמים בבסיס האירוע על הסיכוי לתמותה משתנה עם הזמן. ממצאים אלה יכולים לעזור בתכנון ציונים פרוגנוסטיים טובים יותר לחיזוי תמותה מאוחרת על רקע דימום תוך מוחי.

מקור:

Banerjee, Gargi, Gareth Ambler, Duncan Wilson, Isabel C. Hostettler, Clare Shakeshaft, Surabhika Lunawat, Hannah Cohen et al. "Baseline factors associated with early and late death in intracerebral haemorrhage survivors." European Journal of Neurology (2020).