אירועי החודשים האחרונים הוכיחו כי שילוב הנשים בצה"ל בתפקידי שטח משמעותיים הוא תהליך קיים ומוכח, ההופך את החברה הישראלית לחברה מודרנית ושוויונית יותר. יחד עם זאת, תנאי השהות בשטח, המאופיינים לעתים בשתייה לא מספיקה עם תאי שירותים לא נגישים או חוסר אפשרות ללכת להתפנות, עלולים לחשוף את הנשים לסיכון מוגבר של זיהומים בדרכי השתן.
אילוצים אלה קיימים בעת השירות הצבאי בקרב כל החיילות המשרתות בצבא, אך הם נפוצים יותר אצל חיילות המשרתות בתנאי שטח, שם לפעמים שירותי רפואה צבאית המכוונים לתת מענה להפרעות בשתן אינם זמינים להן בתדירות הנדרשת, ולעיתים מסתכמים במתן אנטיביוטיקה ללא התייחסות לבעיות הבסיס ולהפרעות אצל חיילות הסובלות מזיהומים חוזרים בדרכי השתן.
דלקות בדרכי השתן מאופיינות בהפרעות שכוללות תחושת צורך חוזר להתפנות, תחושה שגם בסוף ההתפנות נשאר שתן, כאבי בטן תחתונה, אירועי צריבה או חוסר נעימות ולעתים דימום בשתן ושתן מרוכז עם ריח חריף.
קיימות סיבות נוספות שעלולות להגביר הופעת אירועי דלקת בדרכי השתן בגילאי החיילות: הרגלי התרוקנות שתן לא מספקים שנרכשו עוד בתקופת הלימודים בבית הספר, שם בנות רבות מתאפקות לאורך שעות ארוכות, על מנת להימנע משימוש בשירותים ציבוריים. בכך, הן מאפשרות לחיידקים שהגיעו למערכת השתן שהות ממושכת יותר להיקלט ברירית כיס השתן.
גורם נוסף הוא ניסיון להתרוקן במהירות, מצב הגורם לעתים לשאריות שתן. שאריות אלו מהוות כר לצמיחה מוגברת של חיידקים. כמו כן, תקופת הצבא מהווה גיל שבו חלק מהחיילות מתנסות ביחסי מין, המהווים גורם סיכון לזיהומים בדרכי השתן.
דלקות בדרכי השתן בקבוצת גיל זו מוכרת גם ברחבי העולם, שם חלק מהצעירות עוזבות את הבית לתחילת חיים עצמאיים בלימודי הקולג' או בעבודה. במהלך תקופה זו, התנסות בחיי מין מופיעה בקשר ישיר לעלייה בתדירות של דלקות בדרכי השתן. חשוב לציין כי אין מניעה לקיים יחסי מין בטוחים וכי רובם של החיידקים שצומחים בשתן אינם בהכרח מהפרטנר, אלא מדובר בחיידקי מעיים שמצויים אצל כולם באזור פי הטבעת ויכולים לנדוד דרך הנרתיק לאזור שלפוחית השתן ולגרום לדלקות.
מה עושים כשהזיהומים חוזרים ונשנים?
מצב של אירועים חוזרים של זיהומים בדרכי השתן מוגדר ונחשב כהופעה של שני זיהומים מוכחים תוך חצי שנה או אם הופיעו שלושה זיהומים מוכחים בדרכי השתן במשך שנה אחת. זאת, על סמך זיהוי חיידקים בתרביות שתן.
קיימים חיידקים שונים, הגורמים לזיהומים בדרכי השתן, שרובם המוחלט מתאפיינים בהיותם חיידקי מעיים, החיים אצל רובנו בגוף במערכת העיכול, ומוצאים את דרכם למערכת השתן, לרוב באופן ישיר במעבר באזור מעבר מפי הטבעת לתוך כיס השתן. נשים חשופות יותר לדלקות, בין השאר, עקב היות השופכה הנשית קצרה יותר, ולכן הגעת החיידקים לכיס השתן קצרה יותר בקרב נשים.
מתן טיפול אנטיביוטיקה ללא זיהוי חד-משמעי של הימצאות וסוג החיידק בתרבית שתן מהווה פתרון נפוץ ככלל, בקרב רופאים ראשוניים במרפאות צבאיות בפרט. אולם, גישה זו יכולה להיות טובה במקרים של אירוע ראשון או זיהום אקראי פעם בתקופה ממושכת, ולא עבור אלו מהנשים הסובלות מדלקות חוזרות בדרכי השתן. ריבוי של מתן אנטיביוטיקה חוזרת בצורה תכופה מדי עלולה לפגוע בפלורה, שהיא שכבת הציפוי של "החיידקים הטובים", אלה המשמשים שכבת הגנה בעור וברירית הנרתיק באזור הצינור של כיס השתן.
בשימוש תכוף באנטיביוטיקה, הפלורה הטבעית המצפה את העור והריריות נפגעת ולא מספיקה להשתקם בין הזיהומים, ואז קורים שני דברים: נגרמת תכיפות וצריבה בעת מתן שתן גם כאשר אין חיידקים, ובנוסף יצורים (פתוגנים) אופורטוניסטיים, דוגמת פטריות ואחרים, עלולים לשגשג באזורים שבהם רירית כיס השתן פגועה.
עניין חשוב נוסף התופס את דעת העוסקים בשירותי הרפואה בעולם הוא התופעה הגוברת של העמידות של חיידקים לאנטיביוטיקה, העלולה להתפתח אם נוטלים אנטיביוטיקה בצורה מתירנית ולא מבוקרת, שלא לצורך או כאשר מפסיקים את הטיפול לפני הזמן. במקרים כאלה, אנחנו מסייעים לחיידקים שפיתחו עמידות לאנטיביוטיקה לשגשג ולהתפשט הן בגוף נוטל התרופה, והן בסביבת האנשים הנמצאים בסביבתו, ולפגוע ביעילות האנטיביוטיקה בטיפול במקרי זיהום נוספים ועתידיים. על כן, קיימות אלטרנטיבות לטיפול אנטיביוטי כקו ראשון.
אפשרות ראשונה היא הטיפול המניעתי שמתבטא בראש ובראשונה בריבוי שתייה וצריכה תכופה של מזון עשיר בנוזלים דוגמת מרקים, ירקות ופירות, המגביר את שטיפת מערכת השתן, ומפחית את סיכויי החיידקים להיקלט ברירית כיס השתן.
טיפול מונע נוסף הינו התרוקנות מתוזמנת כל פרק זמן קבוע בצורה תכופה עם הימנעות מהתאפקות, ולעתים גם התרוקנות כפולה עם ניסיון נוסף לשבת ולהתרוקן לאחר מספר דקות, כל זאת על מנת להקטין את מידת שאריות השתן.
גם שימור היגיינת ידיים בכדי להימנע מאירועי עצירות ושלשולים יכולים להקטין דלקות חיידקיות במערכת השתן, שמקורם, כאמור, ברוב המקרים, נובע ממערכת העיכול. בנוסף, הטלת שתן מיד לאחר קיום יחסי מין, והימנעות משימוש בשטיפות אינטימיות עם דטרגנטים, הפוגעות בפלורה של הנרתיק, יכולות לעכב ולמנוע התלקחות תסמיני דלקות במערכת השתן.
במידה ובכל זאת מופיעים תסמיני דלקת של צריבה בשתן מלווה בכאבי בטן או בתכיפות בהטלת השתן, ובהיעדר חום גבוה, ניתן לעתים להתחיל לשלב טיפולים שאינם אנטיביוטיים, הנמצאים על המדף ללא מרשם דוגמת "יוטיפרו פלוס "A.F.י[1], המטפל בתסמינים אלו, ולעתים קרובות, אף מייתר את הצורך באנטיביוטיקה.
אם טיפול בתכשיר אלו לא משפר את המצב לאחר 3 ימים, מומלץ אצל חיילות הסובלות מאירועי דלקות חוזרות בשתן לבצע תרבית שתן לפני תחילת נטילת אנטיביוטיקה כדי לאפיין הימצאות של חיידקים בתרבית השתן, וכן את סוג האנטיביוטיקה הדרושה, וזאת רק באם עדיין קיימים תסמינים.
חשוב לציין כי בקרב נשים בריאות, וחיילות בהחלט נכללות בקטגוריה זו, צמיחה של חיידק בתרבית שתן לאחר שהתסמינים השתפרו, לא מצריכה בדרך כלל שימוש באנטיביוטיקה.
אני ממליץ לחיילות, למפקדים ולמפקדות, לוודא שתנאי השירות בשטח, בדגש על תנאי השירות הקרביים, מותאמים לצרכים הפיזיים של חיילות עם הקפדה לשתייה וצריכת נוזלים מוגברת ונגישות למקומות המאפשרים התפנות. מדובר בעניין בעל חשיבות רפואית רבה, והוא ניתן לפתרון במתן תשומת לב ובהגברת המודעות.
כמו כן, יש להקפיד כי במקרים של זיהומים בדרכי השתן, יינתנו טיפולים יעילים, מהירים ואף מיידים, היות וזמני המתנה ארוכים לבדיקת רופא ומסע ארוך למרפאות המרוחקות מבסיס הקבע, עלולים לפגוע בבריאות החיילות.
הכותב הוא רופא בכיר במחלקה האורולוגית בבית החולים "כרמל" בחיפה.
[1] "יוטיפרו פלוס A.F." הוא אביזר רפואי באישור משרד הבריאות. יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש.
לכל מה שנכתב אין אסמכתא לא במציאות ולא במחקרים מבוקרים. מנסיוני הרב בתחום למדתי שאין כלל קשר בין השירות בצה"ל בכל תפקיד לבין הופעה של דלקות שתן. חבל שהאתר נותן במה למאמרים מיותרים ופוגעניים כאלה.