קרצינומה דוקטלית in situי(DCIS) של השד היא מחלה הטרוגנית המאובחנת יותר ויותר באמצעות אמצעי בדיקה טכנולוגיים משופרים. בעשורים האחרונים הוגדרו ציונים פרוגנוסטיים מרובים בכדי לחזות את הסיכון להישנות מקומית (LR), וניהול הטיפול המיטבי אופטימלי ל-DCIS עדיין נמצא בדיון. קבוצת חוקרים מסינגפור פרסמו החודש ניתוח נתונים שנועד לחקור את הגורמים התורמים לפרוגנוזה של DCIS, בפרט את תפקיד הסטטוס ההורמונלי של הנגע.
החוקרים אספו את כלל הנתונים מהשנים 2005-2016 מהמרכז הלאומי לסרטן בסינגפור ומצאו סך של 1,221 חולות שאובחנו עם DCIS בבית החולים הכללי של סינגפור. הגיל הממוצע לאבחון היה 54 שנים (sd = 11.0), כאשר גידולי DCIS חיוביים לקולטני אסטרוגן (ER) התייצגו בגיל מוקדם יותר (גיל ממוצע 54 לעומת 57 שנים; P<001).יDCIS עם מצב הורמונלי שלילי (HS) היה במיתאם מובהק סטטיסטית לגודל גדול יותר (ממוצע 23.5 מ"מ לעומת 13.0 מ"מ, P<.001) ודרגה גבוהה יותר של גידול (P<.001). חולים עם HS חיובי היו בעלי סיכוי גבוה יותר לניתוח משמר חזה מאשר מסטקוטומי מלא בניגוד לחולים עם HS שלילי (P<.001). לחולים עם HS שלילי הייתה פרוגנוזה גרועה יותר, עם הישרדות כללי קצרה יותר (HR = 26.3, P = .020).
לסיכום, המחקר הסינגפורי מראה כי המצב ההורמונלי, גיל האבחנה והשוליים החיוביים הינם גורמים פרוגנוסטיים חשובים ל-DCIS, לפחות באוכלוסייה באסיה.
מקור: