המחקר מספק את העדות הניסויית הראשונה לכך שכימיקלים המשתמשים כתוספים במיקרופלסטיק יכולים לבוא במגע עם זיעה אנושית, ולאחר מכן להיספג דרך העור לזרם הדם.
כימיקלים רבים המשמשים כמעכבי בעירה וכחלק מתהליכי ייצור של פלסטיק כבר נאסרו לשימוש בשל עדויות להשפעות בריאותיות שליליות, כולל נזק לכבד או למערכת העצבים, סרטן וסיכונים לבריאות מערכת הרבייה. עם זאת, כימיקלים אלה עדיין נוכחים בסביבה במוצרי אלקטרוניקה ישנים, רהיטים, שטיחים וחומרי בניין. בעוד שהנזק שנגרם על ידי מיקרופלסטיק אינו מובן במלואו, קיים חשש גובר לגבי תפקידם בחשיפה אנושית לכימיקלים רעילים.
צוות המחקר הדגים במחקר שפורסם בשנה שעברה כי כימיקלים אלה נפלטים ממיקרופלסטיק לזיעה אנושית. המחקר הנוכחי מראה כעת כי כימיקלים אלה יכולים גם להיספג עם הזיעה דרך העור לתוך הגוף.
בניסויים שלהם, הצוות השתמש במודלים תלת-ממדיים חדשניים של עור אנושי כחלופות לחיות מעבדה ורקמות אנושיות שנכרתו. המודלים נחשפו במשך 24 שעות לשתי צורות נפוצות של מיקרופלסטיק המכיל אתרי ״דיפניל רב-ברומיים״ (PBDEs), קבוצה כימית המשמשת בדרך כלל לייצירת פלסטיק מעכב בעירה.
התוצאות, שפורסמו בכתב העת Environment International, הראו כי עד 8% מהכימיקלים יכולים להיקלט על ידי העור, וכאשר העור רווי בלחות – או "מזיע" יותר – הוא סופג רמות גבוהות יותר של כימיקלים. המחקר מספק את העדות הניסויית הראשונה לאופן שבו תהליך זה תורם לחשיפה כימיקלים רעילים, והעלאת הרמות שלהם בגוף האדם.
