עד כה, קשה היה למצוא בנוזל הפלאורלי סמנים מדויקים לממאירות. מטרת המחקר היתה לאפיין סמנים פוטנציאליים לממאירויות אפיתליאליות, שמקורם בנוזל הפלאורלי, כדוגמת מולקולות הדבקה של תאי אפיתל (EpCAM), קלאודין 4 (CL4) וחלבון אפידידימלי אנושי 4 (HE4).
החוקרים ניתחו 175 דגימות של נוזל פלאורלי, כאשר שלושת המרקרים כומתו בכל אחת מהדגימות על ידי מבחנים אימוניים, משני מקורות שונים בדגימה – הנוזל הפלאורלי העליון והנוזל התוך תאי.
על מנת להבחין בין ממאירות לשפירות, נבחרו ערכי סף עם 100% ספציפיות. כמו כן, נעשה שימוש בכימות רמת הצביעה האימונוהיסטוכימית עבור כל סמן. בהמשך, המרקר שנמצא כמדויק ביותר נבחן ואומת במבחנים נוספים בקרב שתי אוכלוסיות בלתי תלויות של 73 ו-48 מטופלים עם תפליט פלאורלי.
מתוצאות המחקר עולה כי נוכחות המולקולה EpCAM בכמות של מעל 98 פיקוגרם/ גרם בציטופלזמת התאים הניבה 75% רגישות, 100% ספציפיות, יחס נראות של 0.25 ושטח מתחת לעקומה של 0.94 לסיווג תפליטים ממאירים. הרגישות אף עלתה ל-88% בשילוב ממצא של EpCAM גם בצביעות אימונוהיסטוכימיות. יותר משליש מהדגימות הממאירות שסווגו כשלילי-כוזב בבדיקה ציטולוגית, סווגו נכונה כממאירות לאחר ניתוח לפי ריכוזי EpCAM.
החוקרים הסיקו כי המולקולה EpCAM מהווה סמן ביולוגי מדויק לתפליטים פלאורליים ממאירים, עם יכולת הבחנה משמעותית. בנוסף, החוקרים הסיקו כי למולקולה קלאודין 4 ולחלבון אפידידימלי אנושי 4 אין משמעות אבחנתית.
מקור:
José M. Porcel, et al. Respirology (2019); https://doi.org/10.1111/resp.13539
