פעילות גופנית קבועה מקושרת להפחתה בסיכון לחזרת מחלה ולתמותה בקרב מטופלים שחלו בסרטן המעי הגס והרקטום ללא גרורות. המחקר הבא הוא הראשון שביקש לבדוק את ההשפעה של פעילות גופנית על מטופלים עם סרטן המעי הגס והרקטום מתקדם/ גרורתי (mCRC – Metastatic colorectal cancer).
המטופלים הוזמנו חודש לאחר תחילת הטיפול והתבקשו למלא שאלון מתוקף בו הם דיווחו על הפעילות הגופנית הממוצעת שלהם במהלך החודשיים האחרונים. על בסיס השאלון, החוקרים חישבו את שעות השוות ערך מטבולי (MET) בשבוע במטרה לכמת את הפעילות הגופנית.
נקודות הסיום המרכזית במחקר הראשי והמשני היתה ההישרדות הכוללת (OS). נקודות הסיום המשנית במחקר כללו הישרדות ללא התקדמות מחלה (PFS) ותופעות לוואי הקשורות לטיפול בדרגה 3 ומעלה.
בנוסף, במטרה להקטין את הערפול שנגרם כתוצאה ממצב רפואי ירוד, החוקרים לא כללו מטופלים שחוו התקדמות או נפטרו במהלך תקופה של 60 ימים ממילוי השאלון.
בעוקבה הסופית נכללו 1,218 מטופלים. תוצאות המחקר חשפו כי בהשוואה למטופלים שעסקו בפחות משלוש שעות שוות ערך מטבולי של פעילות גופנית בשבוע, מטופלים עם 18 שעות ומעלה בשבוע הציגו יחס סיכונים מותאם עבור הישרדות כללית של 0.85 ויחס סיכונים מותאם עבור הישרדות ללא התקדמות מחלה של 0.83.
המסקנות של החוקרים היו כי בקרב מטופלים עם סרטן המעי הגס והרקטום מתקדם/ גרורתי שהשתתפו במחקר, הקשר בין פעילות גופנית להישרדות כללית לא היה מובהק. בנוסף, החוקרים מצאו כי פעילות גופנית קשורה להישרדות ארוכה יותר ללא התקדמות מחלה ולסיכון מותאם נמוך יותר לחוות תופעות לוואי הקשורות לטיפול בדרגה 3 ומעלה.
