הכותבים מזכירים את השלכות מגיפת הקורונה על ילדים: "אחת מתוצאותיו המרכזיות המאוחרות של משבר הקורונה היא הפגישה הנפשית בילדים וילדות. לא ניתן בזמנו דגש מספיק על כך, וכעת אנו נדרשים להאיר זרקור בוהק על נושא זה ביתר שאת ואף לסייע ככל שניתן", ציינו.

"עכשיו הזמן לאגם את כל הפעילויות הנעשות ועוד תעשינה. עלינו להיערך כבר היום לעזור לילדים ולילדות הפגועים להתמודד עם השלכות המלחמה; לייצב את המצב בתחום הטיפולי, למזער ככל הניתן נזקים שכבר נגרמו ולהכין תכנית פעולה לטווח ארוך, לעשר השנים הבאות, הכוללת גם תמיכה במטפלות ובמטפלים, הרופאים, האחיות, הפסיכולוגים והמטפלים הרגשיים", כתבו.

פרופ' גרוסמן ופרופ' כרם מציינים לטובה את המערכות הפועלות בשטח – "קווי חירום, עמותות טיפול, בתי חולים, רופאי ורופאות ילדים ומשפחה, אנשי ונשות מקצועות טיפוליים המקדמים יוזמות פרטיות ועוד", וכי כבר כעת מתקיימים שולחנות עגולים, איגום ושיתוף ידע ומידע, כולל אספקת חומרים חיוניים.

הקבינט שהם קוראים להקמתו "יוכל לנהל, לתכלל ולארגן את כל אלה באופן מושכל ומתוקצב". הם מוסיפים כי יתייצבו לכל משימה שתידרש במסגרת זו. "כמקבלי החלטות, יש לפעול עכשיו לייצר את התשתית שתטפל בנפשם של ילדים וילדות ולמנוע בכך נזקים נפשיים ארוכי טווח. הפעם זה בנפשנו ממש!", נכתב.