מספר המטופלים אשר מפיקים תועלת מגירוי מוחי עמוק (deep brain stimulation, DBS) על רקע מחלת פרקינסון עלה באופן משמעותי מאז שטיפול זה אושר לראשנה על ידי ה-FDA.
תוצאות תת-מיטביות, זיהומים או כשל של המכשיר מהווים סיכונים של הפרוצדורה, ועלולים להביא לצורך בהוצאה של המוליך או הזזתו. במחקר חדש שנערך ב-Cleveland Clinic בקליבלנד, ארה"ב, והתפרסם בכתב העת Journal of Neurosurgery, הציגו החוקרים את התוצאות של ניתוחי הרביזיה והשתלה מחדש אשר בוצעו במרכז שלהם.
החוקרים ניתחו את הדאטה של כל הניתוחים של הוצאה, רביזיה או השתלה מחדש של מוליך DBS תוך-מוחי אשר בוצעו במטופלים עם מחלת פרקינסון במהלך תקופה של שש שנים. האינדיקציות לביצוע פרוצדורות אלו סווגו כזיהום, תוצאה תת-מיטבית, וכשל של המכשיר. החוקרים ניתחו את התוצאות המוטוריות ואת המיקום של המוליך לפני ואחרי השתלה מחדש או רביזיה.
נתונים סטטיסטיים: המדגם הסופי כלל 25 מטופלים אשר עברו 34 פרוצדורות של הוצאת מוליך. 13 מטופלים עברו 18 השתלות חוזרות של מוליך לאחר שהוצא. החוקרים מצאו שיפור משמעותי בציונים המוטוריים אחרי ניתוח רביזיה בקרב מטופלים אשר עברו הוצאה של המוליך על רקע תוצאה תת-מיטבית (p=0.025).
מרחק הווקטור הממוצע של מיקום החדש של המוליך היה 2.16 מילימטר (סטיית תקן 1.17) בהשוואה למיקום הקודם, במדידה במישור האקסיאלי 3.5 מילימטר מתחת לקו המחבר בין הקומיסורה הקדמית והאחורית. כאשר החוקרים ביצעו ניתוח של מוליכים אלו לפי תתי-קבוצות, המרחק הממוצע עמד על 1.67 מילימטר (סטיית תקן 0.83) בקרב מטופלים אשר נותחו עקב זיהום, ו-2.73 מילימטר (סטיית תקן 1.31 מילימטר) בקרב מטופלים אשר נותחו על רקע תוצאות תת-מיטביות.
לאור הממצאים החוקרים מסכמים שמטופלים עם מחלת פרקינסון אשר עברו ניתוח השתלה חוזרת עקב תוצאות תת-מיטביות יכולים ליהנות משיפור משמעותי. בנוסף, החוקרים מסמכים שהשתלה חוזרת אחרי זיהום היא אפשרית ובטוחה.
מקור:
