תוצאים ארוכי טווח לאחר דחייה חריפה של שתל כליה

שיעורים הולכים ופוחתים של של דחייה חריפה ושיעורים גבוהים של שרידות שתל לאחר שנה במטופלים שחוו דחייה חריפה העלתה את הצורך בבחינה חוזרת של דחייה חריפה כתוצא במעקב ארוך טווח במרפאה ובמחקרים קליניים. דחייה חריפה יכולה להשפיע בצורה ישירה או בלתי ישירה על התוצאים ארוכי הטווח במקבלי שתל כלייתי.

בשביל להבין את ההשפעה ארוכת הטווח של דחייה חריפה על התוצאים, החוקרים ניתחו מידע ממאגרי מידע אוסטרלים וניו-זילנדיים המרכזים נתונים על דיאליזה והשתלת כליה. במאגרי מידע אלה נכללו 13,614 מטופלים שקיבלו שתל של כלייה בלבד בין 1997-2017 עם שתל שתפקד במשך ששה חודשים לפחות. הקשר בין דחייה חריפה לבין איבוד שתל ומוות נותח בעזרת מודל COX עם תקנון לתורם, למקבל ולמאפייני ההשתלה.

דחייה חריפה דווחה ב–2,906 מושתלים (21.4%) והיתה קשורה באיבוד שתל על רקע מחלת שתל כלייתית כרונית (יחס הסיכונים 1.39, רווח בר-סמך 95%: 1.23-1.56) וכשל כלייתי חוזר לאחר יותר משישה חודשים (יחס הסיכונים 1.85, רווח בר-סמך 95%: 1.39-2.46).

דחיית שתל חריפה בשלב מוקדם גם היתה קשורה במוות עם שתל מתפקד (יחס סיכונים 1.22, רווח בר-סמך 95%: 1.08-1.36), מוות כתוצאה ממחלה קרדיווסקולרית (יחס סיכונים 1.3, רווח בר-סמך 95%: 1.11-1.53) וסרטן (יחס סיכונים 1.35, רווח בר-סמך 95%: 1.12-1.64). ניתוח רגישות שבוצע על תתי קבוצות במחקר הניב תוצאות דומות.

לסיכום, תוצאות אלו מצביעות שוב על כך שדחייה חריפה היא תוצא שחשוב לנטר במושתלי כליה ובמחקרים קליניים.

מקור: 

Clayton P.A et al (2019). JASN September 2019, 30 (9) 1697-1707;