קבוצת רופאים אמריקאים מבית החולים היוקרתי Mount Sinai בניו יורק פרסמה תיאור מקרה מפורט על טיפול במתבגרת בת 16 עם אנורקסיה נרבוזה, תוך שימוש בפרוטוקול טיפול חדש המשתמש בחשיפה אינטרוספקטיבית, לפני טיפול משפחתי סטדנרטי (FBT) בהפרעות אכילה.
שלב הטיפול המבוסס על חשיפה (acceptance based interoceptive exposure) התמקד בפיתוח סובלנות לתחושת גועל.
במשך שש פגישות, המטפל לימד את המטופלת כישורים שניתן להשתמש בהם על מנת לפתח סיבולת למצוקה הגופנית (ויסרלית) המתעוררת בהקשר לתחושת הגועל. מיומנויות אלה נועדו לשמש את המטופלת במהלך החשיפות לגירויים מעוררי גועל ובין החשיפות. כל פגישה כזו כללה בנוסף חשיפה מודרכת ומבוקרת לתחושות פיזיות שהתרחשו בעת שתיית מילקשייק.
במהלך שישה מפגשים, המטופלת דיווחה על שיפור בתסמינים בנוסף לעלייה במשקל שנמדדה במרפאה. בנוסף, היא צרכה יותר קלוריות בארוחת מבחן שנערכה לפני ולאחר ההתערבות.
בהמשך, במהלך הטיפול המלא שכלל FBT רחב, המטופלת הגיעה ליעד משקל קבוע, הייתה מסוגל לחזור לפעילות גופנית, ודיווחה על יכולת מוגברת לנהל מצוקה.
לנוכח השיפור בהפרעת האכילה של המטופלת כפי שנמדד בשאלון המתוקף להפרעות אכילה (EDE-Q) בתוך שש פגישות בלבד, הרופאים מדווחים שהטיפול עשוי להיות תוספת שימושית ל-FBT.
לסיכום, חשיפה אינטרוספקטיבית עשויה להגדיל את היעילות של FBT לאנורקסיה נרבוזה, שכן היא מספקת למטופלות מיומנויות לנצל במהלך שלב ההזנה מחדש (ורידית או פומית) של הטיפול.
מקור:
