נגה ורד אגוזי
נגה ורד אגוזי
אחות אחראית מרפאה זיהומית, בית חולים מאיר

HIV – להחזיק להם את השמיים

איידס כבר אינו נחשב לגזר דין מוות. בימינו נשאות משמעותה על פי רוב לחיות עם HIV – כלומר, איכות חיים טובה ואריכות ימים. כל מה שנותר כעת הוא לנפץ את הסטיגמה כדי שנשאי HIV לא יחששו להיחשף

היום הדברים נראים אחרת, אך בשנות ה־80 ותחילת ה־90, נגיף ה־HIV היה גורם ברוב הפעמים למחלה פטאלית, מחלת האיידס שהיו נפטרים ממנה בייסורים. החולים סבלו ממחלות נלוות, כמו מחלות ריאה, סרטן מחלות לבביות, ועוד ולמעשה כל נגיף או חיידק היו יכולים לגרום למחלה קטלנית. מי שלא היה חזק מספיק, סיכויי ההחלמה שלו היו נמוכים מאוד, ומשמעות ההדבקה הייתה גזר דין מוות.

במהלך השנים היו לא מעט ניסיונות טיפוליים שהצריכו נטילת כמות של אפילו 60 כדורים ביום והיו מלווים בתופעות לוואי איומות ולא בהכרח עזרו להילחם בנגיף. הנגיף עבר מאדם לאדם במגע מיני או בתרומות דם הנגועות בנגיף. בתחילת הדרך עוד חשבו שמדובר במחלה של הקהילה הגאה, והיא זכתה לכינויים כמו 'הסרטן של ההומואים'. עם הזמן התברר שזו טעות. קבוצות מחאה רבות קמו ונלחמו בממסד ובמעבדות, מחאה שבסופו של דבר הניעה את המדענים לפעול באינטנסיביות למציאת טיפול.

ב־1996 נמצא טיפול הקוקטייל שהפך את האיידס ממחלה לנשאות. מאז אנשים יכולים 'לחיות עם HIV', ובשנים האחרונות הטיפול הוא לרוב כדור אחד ביום המאפשר לנשאים איכות חיים טובה וחיים רגילים לחלוטין, גם בגילאים מתקדמים. מחקרים הראו כי נשאים מטופלים, לא יכולים להדביק אחרים כל עוד הם מטופלים וכי נשים נשאיות יכולות ללדת בלידה רגילה כל עוד הן מטופלות. גם תופעות הלוואי היום כמעט ואינן.

לצד ההתקדמות האדירה, הציבור הכללי עדיין חי את אותן תפיסות מקובלות משנות השמונים לפיהן כל מי שנדבק ב HIV ימות מאיידס. תפיסות שגויות אך קיימות והן אלו המונעות ממטופלים רבים לשתף את הסביבה, הם חוששים שיאבדו את עבודתם, שלא יצליחו למצוא בני או בנות זוג, שלא יוכלו עוד לקיים יחסי מין, הם חוששים מהבידוד החברתי. הקושי הזה אורב להם בכל פינה, ומביא נשאים רבים למצבי דיכאון ודכדוך.

אך לרשות נשאי HIV נמצאים אנו, האחיות והאחים, העובדות והעובדים הסוציאליות/ים וגם הרופאות/ים, שלא אחת הופכים גם לאוזן הקשבת. לעיתים רק איתנו הם מרגישים בנוח לדבר ולשתף. בחדר שלי, המטופלים מרגישים בבית. לפעמים אנחנו מציעים להם להגיע אלינו עם המשפחה או אם יש בן או בת זוג חדשים, כדי להסביר להם על המשמעויות השונות ולהרגיע אותם.

הסיפורים שאותם אנו פוגשים אינם פשוטים, אך בסופו של דבר אנו רואים כיצד התמיכה שאנו מעניקים, לא רק בצד הרפואי אלא גם בצד הרגשי, מחזקת אותם. כך למשל, אחד מהמטופלים שלנו. בחור צעיר שהגיע אלינו בפעם הראשונה למרפאה לאחר שרופא המשפחה שלו, ביקש ממנו לחזור שוב על בדיקת HIV, משום שתוצאותיה לא היו ברורות. בבדיקה החוזרת אצלנו, התשובה הייתה חיובית. הוא היה מזועזע, עצוב וכועס. האדם שאיתו קיים יחסי מין היה מישהו שכבר היה איתו תקופה ממושכת, וטען בפניו כי נבדק ויצא שלילי.

אותו מטופל, שהגיע מקהילה שמרנית, לא רצה לשתף אף אחד בבשורה. הוא היה שבור לחלוטין ואי אפשר היה לנהל איתו שיחה מרוב בכי. בפעם השנייה כשהגיע אלינו כבר הרגיש טוב יותר, וכעבור חצי שנה, היה מאושש הרבה יותר. הוא עלה במשקל, נראה מחויך ואמר ששלומו מצוין. הוא הגיע עם שני בני משפחה ושיתף אותנו כי באירוע משפחתי יצא מהארון פעמיים, פעם אחת כשסיפר שהוא הומוסקסואל ובפעם הנוספת כשסיפר שהוא נשא. השמיים לא נפלו ואף אחד לא רצה לנתק איתו קשר אלא להפך. הפחד הגדול התנפץ.

עד שהסטיגמה תדעך, אל תהיו לבד, ספרו לפחות לאדם אחד על מה שאתם עוברים, בחרו היטב מי הוא איש סודכם. אם אתם שומעים על חבר או חברה נשאים, חבקו אותם ותנו להם את התחושה שאתם שם בשבילם. דבר הנשאות לא ישפיע על החברות שלכם, על התקשורת שלכם, אבל הם כן צריכים את התמיכה שלכם, החזיקו להם את השמיים כדי שלא ירגישו שהם נופלים עליהם.

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  1. נגה יקרה, שוב את מוכיחה כמה מתאים לך השם שאנו הורייך קראנו לך. את ממש הכוכב המאיר למטופלייך. שאי ברכה.