המחקר, שפורסם בכתב העת Alzheimer's Research and Therapy, זיהה שלוש תרופות מבטיחות: חיסון זוסטוואקס נגד שלבקת חוגרת, סילדנאפיל (הידוע בשמו המסחרי ויאגרה), וריליזול – תרופה לטיפול ב-ALS. מבין השלושה, חיסון השלבקת הראה את התוצאות החזקות ביותר – אנשים שקיבלו אותו היו בסיכון נמוך ב-16% לפתח דמנציה בהשוואה לאלה שלא חוסנו.
גם ויאגרה הראתה פוטנציאל מעניין, כשנמצא שהתרופה מפחיתה רמות של חלבון טאו במוח – אחד הסימנים המוקדמים של אלצהיימר. חלבון טאו נחשב כגורם פוטנציאלי להתפתחות המחלה בכך שהוא ככל הנראה משבש את תפקוד תאי העצב, ולכן הפחתתו עשויה להאט את התקדמות המחלה.
הגישה של "מיחזור תרופות" – שימוש בתרופות קיימות למטרות חדשות – מציעה יתרון עצום מבחינת זמן ועלות. פיתוח תרופה חדשה מאפס לוקח בדרך כלל 10 עד 15 שנה. אבל תרופות שכבר אושרו עברו בדיקות בטיחות מקיפות, ואפשר להתחיל ניסויים קליניים הרבה יותר מהר.
הצורך בפריצת דרך בתחום הדמנציה הוא דחוף, כשדמנציה היא מבין הגורמים המובילים לתמותה ולנכות משמעותית. בישראל ובעולם כולו, עם הזדקנות האוכלוסייה, מספר החולים הולך וגדל, ונכון להיום אין תרופה שמרפאת את המחלה או עוצרת אותה באופן משמעותי.
עם זאת, חשוב להבהיר שהמחקר הנוכחי הוא עדיין בשלב מוקדם. העובדה שנמצא קשר סטטיסטי לא אומרת שצריך לרוץ לקחת ויאגרה או להתחסן נגד שלבקת חוגרת כדי למנוע אלצהיימר. נדרשים ניסויים קליניים מבוקרים כדי לאשר את הממצאים. אבל הכיוון מעודד והוא מראה שלפעמים, התשובות נמצאות במקומות הכי לא צפויים.
