כיום יותר ויותר תרופות לטיפול באלצהיימר הופכות זמינות ונגישות יותר. תרופות אלו מעודדות הסרה של משקעים זעירים במוח ויכולות לעכב את התקדמות המחלה. עם זאת, קשה יותר לטפל בשלבים מתקדמים של המחלה. "לפיכך האבחון המוקדם הופך להיות חשוב יותר ויותר. עם זאת, כרגע אלצהיימר מאובחן בדרך כלל די מאוחר. אנו זקוקים להתקדמות בתחום האבחון, אחרת לא נוכל לנצל את מלוא הפוטנציאל של התרופות החדשות הללו", אומר ד"ר פטריק אוקל שהובילה את המחקר. "לכן אנו חוקרים בטא-סינוקלאין כבר די הרבה זמן. הרמה של חלבון זה בדם משקפת נזק נוירונלי שמופיע בתחילת המחלה, וניתן לכמת אותה בקלות".
בטא-סינוקלאין הוא חלבון שנמצא בעיקר בצמתים בין תאי המוח שנקראים גם "סינפסות", ודרכן מתבצעת העברת אותות בין חלקים שונים של המוח. במחלת אלצהיימר הסינפסות מתפרקות בהדרגה. כתוצאה מכך, בטא-סינוקלאין משתחרר, חודר לזרם הדם ואז ניתן לזהות אותו בבדיקת דם.
"המחקר שלנו מראה שההתדרדרות הסינפטית מתחילה מוקדם מאוד. היא מתחילה לפני שמתבטא ליקוי קוגניטיבי", אומר אוקל. "זה הופך את בטא-סינוקלאין לסמן שמופיע לפני השלב הסימפטומטי של המחלה".
במחקר שפורסם בכתב העת Alzheimer's & Dementia, זיהו החוקרים כי ריכוז הבטא-סינוקלאין מתחיל לעלות כ-11 שנים טרם הופעת התסמינים הראשונים של המחלה. שינויים ניווניים אחרים הקשורים לתאי המוח לעומת זאת לא מופיעים עד שלב מאוחר יותר של המחלה. ככל שהפגיעה המוחית קשה יותר, רמות הבטא-סינוקלאין יהיו גבוהות יותר – מה שהופך אותו לסמן יעיל לזיהוי ולמעקב אחר מצבם של חולי אלצהיימר ושל אנשים הנמצאים בסיכון גבוה לפתח את המחלה.
