סרטן המעי הגס והחלחולת הוא אחד מסוגי הסרטן העיקריים הקשורים לתסמינים בטניים. במחקר שפורסם בכתב העת BMC Family Practice ערכו החוקרים ניתוח מעמיק של 94 חולי סרטן המעי הגס על מנת לזהות ולאפיין את השונות בתסמינים שמציגים חולים אלה.
בשלב ההתחלתי בוצע מילוי של טפסים סטנדרטיים המכילים שאלות סגורות אודות תסמינים שתועדו במהלך הייעוץ. רופא המשפחה סיפק נתוני על המעקב לאחר האבחון, בהתבסס על הרשומות הרפואיות. כמו כן, רופאי המשפחה הוסיפו במלל חופשי הערות על הליך האבחון של מטופלים בודדים.
כמעט כל התסמינים שתועדו יכולים להצביע על סרטן של המעי הגס והחלחולת. דימום רקטלי היה בעל סגוליות של 99.4% וערך ניבוי חיובי למחלה של 4.0%. דם סמוי צואה בצואה או אנמיה היו עשויים להצביע על דימום במערכת העיכול: שילוב של תסמינים וסימנים אלה היה בעל רגישות שהגיעה ל-57.5%, עם ערך של 69.2% עבור סרטן במעי הגס הדיסטלי.
לאף אחד מ-18 החולים שסבלו מסרטן של המעי הגס הפרוקסימלי לא היה דימום רקטלי בפגישת הייעוץ הראשונית, אך שלושה מתוך חולים אלה דיווחו על דימום בפגישת ייעוץ מאוחרת יותר. כאבי בטן, חלק תחתון, עצירות, "בטן מתרחבת" ונפיחות היו תסמינים עם סגוליות ורגישות נמוכות מאלו של דימום רקטלי, עם ערך ניבוי שנע בין 0.7% ל-1.9%.
לסיכום, מלבד דימום רקטלי, לא נמצאו תסמינים בודדים שהגיעו לסף ניבוי של 3%. עם זאת, מידע משלים כגון תוצאה חיובית בבדיקת דם סמוי בצואה או תסמינים מתמשכים עשויים להביא לעלייה בערך הניבוי למחלה. מסקנת החוקרים היתה כי במקרים שבהם מתעורר אצל הרופא חשד לסרטן של המעי הגס והחלחולת למרות קיומם של תסמינים בודדים, התמונה הקלינית הכוללת עדיין עשויה להגיע לסף ניבוי של 3% ולהצדיק הפניה ספציפית.
דימום רקטלי יכול לנבוע מטחורים וסיבות נוספות. ולכן בדיקת דם בצואה לא מעידה על כלום.
האמת היא שמלבד קולונוסקופיה אין שום שיטה אמינה לאתר ולמנוע את המחלה בזמן.