תפוצה: בישראל אלונים גדלים באופן טבעי מהרי יהודה והשפלה עד לגליל העליון, הגולן והחרמון. מחקרים מצביעים על כך שבעבר, עד המאה ה-19 היו חלקים גדולים של מישור החוף מכוסים ביער של אלונים.
עונת הפריחה: המינים הנפוצים ברחבי הארץ הם אלון מצוי, אלון התבור, ואלון התולע הפורחים באביב (מרץ-אפריל). בנוסף להם, במורדות החמון ניתן למצוא את אלון הלבנון, אלון חרמוני ואלון שסוע הפורחים גם מאוחר יותר, עד יוני.
מידע כללי: מינים שונים בסוג אלון, (בשמו המדעי Quercus ובאנגלית Oak Tree) גדלים באירופה, אסיה, צפון אמריקה ומרכזה. האלונים מהווים מרכיב חשוב בחורשים וביערות באזור הים-תיכוני.
על כל עץ אלון ניתן למצוא פרחים נקביים זעירים, המתפתחים לפירות המוכרים של אגוז סגלגל, הנקרא בלוט, השקוע בתוך ספלול. הבדלים בין מיני האלון השונים ניכרים בגודל הבלוט וביחסו לגודל הספלול ובכיסוי הבליטות שעל-פני הספלול. הפרחים הזכריים מרוכזים בנפרד מהפרחים הנקביים, לאורכם של ענפים גמישים הנקראים "עגילים" המתנדנדים ברוח המפזרת את האבקה שלהם. בזמן הפריחה קשה מאוד להבחין בפרחים הנקביים, אבל העגילים של הפרחים הזכריים ניכרים היטב.
לאלונים של אזורנו המתואמים לעמוד בעונת קיץ ארוכה ויבשה יש עלים קשים, שאינם מתקפלים גם כשהעץ מקבל מעט מים ומזג האוויר חם ויבש. העלים שנשארים פרושים יכולים להמשיך ולתפקד כרגיל גם בתנאים קשים כאלה.
מרבית האלונים באזורנו נפגעו במשך השנים משריפות ורעייה של עיזים היכולות אפילו לטפס על העצים, אבל במספר מקומות בהם העצים לא נפגעו כי היו מקודשים לתושבים המקומיים, ניתן לראות אותם במלוא תפארתם – עצי האלון המצוי בחורשת הארבעים על הכרמל, ועצי אלון התבור בחורשת טל שבאצבע הגליל. האלונים ממלאים תפקיד חשוב בכלכלה ובתרבות של ארצות הצפון, הם נחשבים לסמל של יציבות וכוח ומוצגים בסמלים של מדינות שונות.
עץ האלון הוא עץ קשה המשמש לבנייה ולייצור רהיטים, כלים וחביות. שימושים מיוחדים יש לקליפה של אלון השעם הגדל באיי סרדיניה וקורסיקה ובחוף המערבי של ספרד ופורטוגל והחלק הקרוב להן של צפון אפריקה. התאים בקליפה של אלון זה גדולים מאוד ודפנותיהם רכים שכבות השעם שהם יוצרים ניתנות לעיבוד בקלות רבה. את הקליפה מקלפים מגזעי העצים ומייצרים ממנה מוצרים שונים שהמפורסמים ביניהם הם הפקקים לבקבוקי היין.
