הדבורניים הם משפחה גדולה של חרקים עוקצים. בארץ הנפוצים הם דבורת הדבש, הצרעה המזרחית (דבור), צרעת הפלח והצרעה הגרמנית. ניתן להבדיל בין החרקים השונים לפי המראה וההתנהגות – הצרעות הן תוקפניות, יכולות לעקוץ מספר פעמים ומתגוררות בקינים שיכולים להיות על עצים, בתים ובתוך האדמה. לעומתן, דבורת הדבש אינה תוקפנית, היא יכולות לעקוץ רק פעם אחת (העוקץ נשאר והן מתות לאחר העקיצה) וגרה בכוורות.
עקיצה של דבורה ו/או צרעה היא לא נעימה. העקיצה כואבת, משאירה סימן אדום ונפיחות מקומית שיכולה להישאר אפילו למספר ימים. במקרים נדירים, עקיצה של דבורה ו/או צרעה תגרום לתגובה אלרגית מפושטת הנקראת "אנפילקסיס". מערכת החיסון, מזהה את ארס הדבורה כגורם זר ומסוכן ומגיבה נגדו בצורה עוצמתית, מהירה וחסרת פרופורציה. ניתן לפתח תגובה אלרגית לכל אחד מהחרקים במשפחת הדבורניים. מבחינת אלרגיה, הרכב החלבונים בארסים שונה בין דבורה לצרעה ולכן מי שאלרגי לדבורה לא יהיה בהכרח אלרגי לצרעה ולהפך.
מבחינה קלינית התגובה האלרגית תתבטא בתגובה מאוד מהירה לאחר העקיצה (בתוך שניות ועד דקות) וכוללת תפרחת מגרדת מפושטת (לא רק באזור העקיצה), נפיחות בפנים מלווה בתחושת מחנק, כאבי בטן, קושי בנשימה, תחושת עילפון ובמקרים נדירים ביותר אובדן הכרה ואף תמותה.
אלרגיה לדבורניים אינה נפוצה – עד כ 1% מהאוכלוסיה הכללית עלול לסבול מתגובה אלרגית לעקיצה במהלך החיים. ככל שנעקצים יותר, הסיכון לתגובה אלרגית עולה. אנשים שמתגוררים באזורים עם הרבה דבורניים (מושבים וקיבוצים לדוגמה) ודבוראים (אנשים המגדלים דבורים) נמצאים בסיכון לתגובה אלרגית לעקיצה לאור העובדה שהם נוטים להיעקץ הרבה במהלך חייהם.
על אף המקרה האחרון שבו מצא גבר את מותו בגלל עקיצת צרעה ולמרות שאלרגיה לדבורים ו/או צרעות יכולה להוביל לתגובה אלרגית קשה ואף לסכן בתמותה, בפועל, תמותה מעקיצה דבורה/ צרעה בארץ נדירה ביותר. בעשור האחרון תועדו בארץ שני מקרי תמותה מעקיצה, אחד לאחר עקיצות מרובות של דבורה (2014) והשני מעקיצה בודדת של צרעה (2025).
הטיפול המיידי בתגובה אלרגית לעקיצה כולל השכבה של המטופל פרקדן, קריאה לעזרה רפואית ומתן אדרנלין – במזרק אוטומטי או בהזרקה מאמפולה.
אבחון אלרגיה לדבורניים
אבחון של אלרגיה לדבורניים מבוצע במרפאות אלרגיה בבתי חולים ע"י תבחיני עור (טסטים). תבחיני העור מבוצעים ע"י הזרקה לתת עור ארס של דבורה וצרעה, בריכוז נמוך מאוד. במידה ואכן יש אלרגיה, תופיע תגובה אלרגית על זרוע הנבדק המתבטאת באודם ונפיחות מקומית באזור ההזרקה. ניתן לאבחן אלרגיה לדבורניים גם ע"י בדיקת דם (RAST). בדיקת הדם בודקת נוכחות של נוגדנים מסוג IgE לארס דבורה ו/או צרעה בדם.
למצער, אין משמעות לתבחיני העור למטופלים שלא נעקצו מעולם או למטופלים שנעקצו אבל לא פיתחו תגובה אלרגית. לכן, לא ניתן לחזות מראש מי יפתח אלרגיה לעקיצה של דבורה ו/או צרעה. האבחון יעשה תמיד בדיעבד, לאחר הופעה של תגובה אלרגית חשודה לעקיצה.
מי שאובחן כסובל מאלרגיה לדבורניים צריך לשאת איתו תמיד מזרק אדרנלין אוטומטי (אפי-פן) המיועד לטיפול מיידי במקרה של עקיצה והתפתחות של תגובה אלרגית, עד להגעה של סיוע רפואי.
ניתן לרפא אלרגיה לדבורניים ע"י אימונותרפיה
ניתן לרפא אלרגיה לדבורניים ע"י אימונותרפיה (חיסון). אימונותרפיה הינה שיטה שבה "מלמדים" את מערכת החיסון להתעלם מהארס של הדבורה ו/או הצרעה במקרה של עקיצה. בפועל, מדובר בטיפול ארוך טווח שבו מזריקים למטופל את הארס שהוא אלרגי אליו, במינון נמוך מאוד, במנות הולכות ועולות, פעם בשבוע, עד שמגיעים למנה שמקבילה לשתי עקיצות דבורה (100 מק"ג, מנת אחזקה). הגעה למנת האחזקה לוקחת בדר"כ כחצי שנה. לאחר הגעה למנת האחזקה, כל עוד המטופל ממשיך בטיפול, הוא נחשב מוגן מתגובות אלרגיות במקרה של עקיצה.
כדי להגיע לריפוי מלא, המטופל ימשיך לקבל את מנת האחזקה, אחת לתקופה (פעם בחודש-3 חודשים), למשך 5 שנים לפחות. בתום הטיפול, מרבית המטופלים נרפאים לחלוטין מהאלרגיה ואין כל סכנה בעקיצות נוספות. במקרים חריגים, יומלץ למטופל להמשיך טיפול בחיסונים לשארית חייו.
בחלק מהמרכזים הרפואיים, ניתן לבצע אימונותרפיה בפרוטוקול מזורז שבו מגיעים למנת האחזקה לאחר מספר ימים במקום לאחר מספר חודשים. הפרוטוקול המזורז מיועד בעיקר לאנשים שיש להם חשיבות להיות מוגנים מהר מעקיצות, לדוגמה חיילים או אנשים שעובדים עם דבורים.
אימונותרפיה מומלצת לכל מטופל שהציג תגובה אלרגית לעקיצה. עבודות רבות הוכיחו את בטיחות ויעילות הטיפול החיסוני במקרים של אלרגיה לדבורניים, כולל באוכלוסיות בסיכון – גילאי קיצון (פעוטות וקשישים), אנשים עם מחלות רקע ועוד.
