מחלת פרקינסון באה לידי ביטוי בתסמינים מוטוריים ולא מוטוריים, שלעיתים מגיעים כעשור לאחר הפרעות במצב הרוח. הפרעה דו קוטבית מאופיינת בפרקים מחזוריים של דיכאון ומאניה. כמו כן, מדענים הציעו כי דופמין (הורמון ומוליך עצבי) עשוי לסייע להבנת הגורמים להפרעה דו קוטבית.
קבוצת חוקרים מבריטניה, בשיתוף פעולה עם חוקרים מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת ליסבון שבפורטוגל, פרסמה בכתב העת המדעי JAMA עבודה שניסתה להעריך את הקשר של הפרעה דו קוטבית עם אבחנה מאוחרת יותר של פרקינסון.
החוקרים ערכו חיפוש ספרות אלקטרונית של Cochrane MEDLINE, יEmbase ו-PsycINFO מראשית מסד הנתונים ועד מאי 2019 תוך שימוש במונחים פרקינסון, הפרעה דו קוטבית ומאניה.
במחקר נכללו מחקרים שדיווחו על נתונים לסבירות של התפתחות פרקינסון בקרב אוכלוסיות עם הפרעה דו קוטבית לעומת אוכלוסיות ללא הפרעה דו קוטבית.
שבעה מחקרים נמצאו מתאימים וכללו 4,374,211 משתתפים בסך הכל. אבחנה קודמת של הפרעה דו קוטבית העלתה את הסיכוי לאבחון של פרקינסון. ניתוח רגישות בוצע על ידי הסרת המחקרים שהיו בסיכון גבוה להטיה והראו גם סיכון מוגבר לפרקינסון בקרב אנשים עם הפרעה דו קוטבית. ניתוחי תת-קבוצות מתוכננות מראש על פי תכנון המחקר ו-ודאות האבחון לא הראו השפעה מובהקת.
מבדיקה זו עולה כי לחולים עם הפרעה דו קוטבית יש סיכון מוגבר משמעותית לפתח פרקינסון בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. תוצאות ניתוחי תת-קבוצות מצביעים על כך שתיתכן הערכת יתר אפשרית בעוצמת הקשר בין הפרעה דו קוטבית לפרקינסון. ממצאים אלה מדגישים את ההסתברות שהפרעה דו קוטבית עשויה להיות קשורה להתפתחות של פרקינסון ולחשיבות האבחנה של מאפיינים פרקינסוניים בקרב אנשים עם הפרעה דו קוטבית.
