הרכב של שבעה שופטי העליון קבע אתמול כי ניתן להפעיל מרכזי לידה טבעית מחוץ לבתי החולים – למשרד הבריאות אין סמכות להגדיר את מרכזי הלידה הללו כבתי חולים ולא ניתן להתנות את הפעלתם בקבלת רשיון. בפסק הדין נקבע עוד כי עד שיגובשו הנחיות או חקיקה בנושא יחולו על מרכזי הלידה הטבעית הוראות חוזר משרד הבריאות בעניין לידות בית. בג"צ הפך בכך את החלטתו הקודמת מ-2018 שתמכה בעמדת משרד הבריאות ואסרה את הפעלת מרכזי הלידה הטבעית.
בפסק הדין שכתבה השופטת ברק-ארז נאמר: "החלטת משרד הבריאות שלא לאפשר לנשים ללדת במרכזי לידה טבעית מביאה, הלכה למעשה, לצמצום אפשרויות הבחירה העומדות בפני אישה בהריון בכל הנוגע לתהליך הלידה, תוך השפעה ממשית על אפשרות השליטה באשר לתהליך המתרחש בגופה שלה".
מרכזי לידה טבעית נפתחו בשנים האחרונות על ידי אחיות מיילדות בצימרים או בחללים אחרים שהותאמו לכך וללא חשש מהתערבות רפואית שלא לצורך, מבלי לבצע לידת בית. הקמת המרכזים החלה לאחר שמשרד הבריאות הודיע בשנת 2014 על סגירת מרכזי הלידה הטבעית שפעלו בבתי החולים. בחודש אוגוסט 2018 הוגשו עתירות על ידי חמש נשים שביקשו ללדת במרכז הלידה הטבעית, עמותת "נשים קוראות ללדת – למען חופש בחירה בלידה" ובעלים של מרכזי לידה טבעית שנסגרו בהוראת משרד הבריאות. טענתן המרכזית של העותרות היתה כי מרכז לידה טבעית איננו בית חולים, ולכן לא נדרש רשיון להקמתו. עוד טענו כי ההחלטה שלא לאפשר את פעילות מרכזי הלידה הטבעית מפלה לרעה נשים שלא יכולות ללדת בביתן ומתגוררות באזורים מרוחקים מבתי חולים.
בפסק הדין נאמר: "רוב הנשים בישראל הולכות בדרך הסלולה של לידה בבית חולים. אולם, יש המעדיפות ללדת בביתן – זאת, בין היתר, על בסיס העדפה של הסביבה הביתית והסתייגות מעודף מדיקליזציה של תהליך הלידה". בפסק הדין מוצג חוזר מנכ"ל משרד הבריאות בהקשר ללידות בית שבו נכתב: "משרד הבריאות מכבד את הזכות והחופש של כל אישה לבחור היכן ללדת", תוך דגשי לידות בחדרי לידה מוכרים ומורשים הן בטוחות יותר ליולדת וליילוד". החוזר קובע כי מיילדת מוסמכת או רופא רשאים לקבל לידות בית בבית היולדת.
החוזר שמצטט בית פסק הדין מפרט את התנאים לפיהם רופאים או מיילדות רשאים לעסוק בקבלת לידות בית וכן תנאים הכרחיים לליווי לידות הבית כדי שייערכו באופן בטיחותי. לדוגמה: הריון עם עובר יחיד במצג ראש, משקל מוערך של העובר שנע בין 2.5 ל-4 ק"ג, עריכת סקירת מערכות במהלך ההריון, שלילה סוכרת היריון ועוד. עוד קובע מקרים שבהם חל איסור על רופא או מיילדת לקבל לידת בית, ביניהם: סיבוכים בלידה קודמת, דימום חריג לאחר לידה, תמותת עובר ברחם או בלידה וכן הריון של יותר מעובר אחד, מצג שאיננו מצג ראש, מחלות מערכתיות כרוניות או חריפות שאובחנו בהריון, יתר לחץ דם, חשד למום בעובר, שליית פתח או שליה נמוכה, אנמיה אימהית או הריון שלא בוצעה במהלכו סקירת מערכות או שלא נשללה ביחס אליו סוכרת הריון. בנוסף, קובע החוזר כללים לטיפול ביולדת וביילוד במהלך ולאחר הלידה וכללים להעברת היולדת והיילוד מלידת בית לבית חולים במקרה הצורך.
בפסק הדין נכתב: "עמדתו המקצועית של משרד הבריאות מצדדת בכך שלידות יתקיימו בבתי חולים בלבד, כל עוד לא מדובר בביתה של היולדת עצמה. זוהי עמדה שטעמיה עימה מההיבט של לקיחת מרווח ביטחון מרבי בכל הנוגע לשלומם של היולדת והיילוד. מנגד יש גם טעמים השוקלים נגדה, כאשר תשומת הלב ניתנת לרווחת היולדת ולחופש הבחירה שלה. השאלה שהוצבה להכרעתנו היא: האם משרד הבריאות בכלל הוסמך לאסור כליל על פעילות התומכת בלידה מחוץ לבית החולים כאשר היא אינה מתבצעת בבית היולדת אלא במקום אחר כדוגמת מרכז לידה".
השופטת ברק-ארז קבעה: "לידה אינה מחלה, היא יכולה להתבצע ללא נוכחות רופא ואף ללא ליווי רפואי. למעשה, גם לידה בבית חולים יכולה להתנהל ללא נוכחות של רופא מתחילתה ועד סופה, בהתאם לנסיבות, וכך קורה בפועל במקרים רבים".
בהכרעת הדין קבעה לפיכך "שיש לקבל את עמדת העותרות ולקבוע כי משרד הבריאות אינו מוסמך להורות על סגירתם של מרכזי לידה טבעית בשל כך שאלה אינם מחזיקים ברשיון לפעול כבית חולים אולם בכפוף להקפדה על כל הוראות הדין האחרות הנוגעות לרגולציה של טיפול ביולדות".
