הערכה של מטופלים עם תסמינים יציבים וחשד למחלת לב כלילית במסגרת הקהילה יכולה להיות מאתגרת לאור ספקטרום רחב של סיכון קרדיווסקולרי.
תפקידו של טרופונין כמסייע לקבלת החלטות קליניות במצב זה לא נבדק. המחקר ביקש להעריך את המשמעות הפרוגנוסטית של בדיקת hsTnlי-single-molecule counting high-sensitivity troponin-I בקרב מטופלים בקהילה עם תסמיני חזה יציבים וחשד למחלת לב כלילית.
במחקר בוצעה בחינה של רמות הטרופונין ביחס לתוצא עיקרי של תמותה, אוטם חריף בשריר הלב או אשפוזים בגין אנגינה לא יציבה תוך שנה. התוצא המשני שנבדק היה משלב של תמותה קרדיווסקולרית או אוטם חריף בשריר הלב.
במחקר השתתפו 4,021 אנשים כאשר ל-98.6% היו בדיקות טרופונין זמינות. חציון ערכי הטרופונין היה 1.6 ננוגרם לליטר (ערכים הקטנים מ-6 נחשבו לתקינים). במחקר נמצא כי למשתתפים עם ערכי טרופונין ברבעונים העליונים היה פרופיל סיכון קליני גבוה יותר.
ריכוזי טרופונין גבוהים יותר נמצאו קשורים עם הסתברות גדולה יותר לתמותה, אוטם חריף בשריר הלב או אשפוזים בגין אנגינה לא יציבה. במודל רב-משתני, ריכוז טרופונין ניבא באופן עצמאי תמותה, אוטם חריף בשריר הלב או אשפוזים בגין אנגינה לא יציבה (יחס סיכונים, 1.54 לכל עלייה ברבעון של ערכי log של טרופונין; p<0.001) ותמותה קרדיווסקולרית או אוטם חריף בשריר הלב (יחס סיכונים, 1.52 לכל עלייה ברבעון של ערכי log של טרופונין; p<0.001).
ריכוזי הטרופונין הגבוהים היו קשורים במיוחד עם אירועים קליניים שליליים בטווח הזמן הקצר לעומת טווח זמן ארוך יותר.
החוקרים מסכמים כי במטופלים עם תסמינים יציבים וחשד למחלת לב כלילית בקהילה, ריכוזי טרופונין גבוהים בתוך הטווח התקין קשורים בסיכון קצר טווח מוגבר לתמותה, אוטם חריף בשריר הלב או אשפוזים.
מקור:
