חולות עם סרטן שד גרורתי HER2+ מפתחות בסופו של דבר עמידות לטיפול בטיפול כפול בנוגדנים כגון טרסטוזומאב (trastuzumab) ופרוטוזומאב (pertuzumab). מנגנוני העמידות טרם הובנו במלואם. קבוצת אונקולוגים וחוקרים בינלאומית בצעה מחקר להערכת הבטיחות, הסבילות והיעילות של טיפול משולב של ado-trastuzumab emtansine,י(T-DM1)י(Kadcyla), עם נרטיניב לאותן חולות שמחלתן התקדמה תחת טיפול ב-trastuzumab ו-pertuzumab.
במחקר זה המטופלות טופלו ב-T-DM1 ב-3.6 מ"ג / ק"ג תוך ורידי כל 3 שבועות ונרטיניב במינון עולה של 120, 160, 200, או 240 מ"ג/ ליום דרך הפה. סך של עשרים ושבעה חולות טופלו בארבע רמות מינון של נרטיניב.
במחזור 1 אצל שש חולות התפתח שלשול בדרגה 3. בחילה בדרגה 3 הופיעה אצל מטופלת אחת; אף חולה לא חווה שלשול בדרגה 4 ולא היו תופעות רעילות כלשהן בדרגה 5. תופעות רעילות אחרות בדרגה 3-4 כללו בחילות (11%), התייבשות (11%), חריגות באלקטרוליטים (19%), טרומבוציטופניה (15%), רמות טרנסמינאזיות גבוהות (7%) ועייפות (7%).
12 (63%) מתוך 19 חולים הראו תגובה אובייקטיבית לטיפול. התגובות התרחשו בכל המינונים שניתנו של נרטיניב.
DNA מהפלזמה בתחילת המחקר הראה הגברת ביטוי של ERBB2) HER2) בקרב עשר מתוך 27 חולות. תגובות עמוקות ועמידות יותר התרחשו אצל חולות אלו.
החוקרים מסכמים על פי הממצאים הנוכחיים המינון המומלץ לשלב II של T-DM1 3.6 מ"ג/ק"ג ונרטיניב 160 מ"ג/ליום. כמו כן הם מציינים שמנגנוני עמידים אפשריים לנוגדנים ל-HER2 עשויים להיות אובדן של הקולטן HER2 וביטוי גבוה של p95HER2.
החוקרים מקווים כי נתונים אלה יספקו בסיס למחקר מתמשך שלב II שיוכל לאפיין בצורה טובה יותר את פרוטוקול טיפול זה.
מקור:
