כיום, רופאים מסווגים ומטפלים במקרים של טרשת נפוצה על פי התקדמות התסמינים של החולה. במחקר חדש שנערך בבריטניה ופורסם בכתב העת Nature, חוקרים השתמשו בבינה מלאכותית כדי לנתח סריקות מוח של אלפי אנשים עם טרשת נפוצה כדי ללמוד עוד על המחלה. הניתוח גילה שלושה תת-סוגים של טרשת נפוצה המבוססים על הפרעות מוחיות הקשורות למחלה. החוקרים מקווים כי ההבנה העמוקה יותר של טרשת נפוצה שמספקים תת-סוגים חדשים אלה תסייע לרופאים למקד ביעילות רבה יותר לטיפול.
טרשת נפוצה היא מצב אוטואימוני בו מערכת החיסון תוקפת את מעטפת המיאלין המכסה את העצבים במוח ובחוט השדרה ומגינה עליהם. מחלה כרונית זו של מערכת העצבים משבשת את זרימת האותות החשמליים בין המוח לגוף, ולעתים קרובות יש לה השלכות משנות חיים. לא ניתן לחזות את התקדמות המחלה והטיפול בה מורכב.
כיום, יש ארבע קטגוריות של טרשת נפוצה המבוססות על תסמינים, והקטגוריה שאליה שייך החולה קובעת את אפשרויות הטיפול בו. הבעיה בגישה זו היא שהיא אינה מסתמכת על הביולוגיה הבסיסית של המחלה, ולכן אינה יכולה לסייע לרופאים בבחירת הטיפול הנכון לחולים הנכונים.
החוקרים מיוניברסיטי קולג' בלונדון ניסו להבין טוב יותר את המנגנונים הפיזיולוגיים העומדים בבסיס התסמינים הקליניים של טרשת נפוצה. הם השתמשו בבינה מלאכותית.
הבינה המלאכותית מזהה דפוסים בסריקות מוח
הבינה המלאכותית סייעה לזהות שלושה תת-סוגים חדשים של טרשת נפוצה כשניתחה סריקות MRI של מוחם של 6,322 אנשים עם טרשת נפוצה. בינה מלאכותית מסוגלת לראות דפוסים בנתונים שעשויים להיות עדינים מכדי שבני אדם יגלו אותם. במחקר, הבינה המלאכותית ניתחה את הנתונים וחשפה שלושה תת-סוגים של טרשת נפוצה לפי החריגות הפתולגיות שנצפו בסריקות ה-MRI.
שלושת התתי-סוגים הם: מחלה שעיקרה בקליפת המוח, מחלה שבה החומר הלבן נראה נורמלי, ומחלה שעיקרה נגעים.
כדי לתקף את הממצאים, החוקרים השתמשו בבינה מלאכותית, אך במקום ש"תנתח" את הניתונים כדי למצוא בהם דפוסים, היא עברה למצב של "זיהוי" לפי תת-הסוגים שאבחנה. הזינו אותה במערך נתונים נפרד של 3,068 סריקות MRI מוחיות נוספות מאנשים עם טרשת נפוצה. החריגות במוחם של החולים בקבוצה זו אישרו את קיומם של שלושת תתי הסוגים.
השלכות ומסקנות
בעקבות זיהוי תתי-הסוגים החוקרים ניתחו את רישומי המטופלים כדי לראות איך אנשים עם תת-הסוגים חדשים של טרשת נפוצה הגיבו לטיפולים השונים. הממצאים הראו שהיה הבדל ברור, לפי תת-סוג, בתגובת המטופלים לטיפולים שונים ובהחמרת הנכות לאורך זמן, וזהו צעד חשוב להתאמה טובה יותר של טיפולים פרטניים, ומתן הטיפול המתאים בזמן הנכון.
בנוסף, ממצאי המחקר יכולים להועיל בבחירת האנשים המתאימים להשתתף במחקרים קליניים, שכן תת-הסוגים שהתגלו יכולים לאפשר קיבוץ משתתפים לניסויים קליניים ממוקדים.
