בריאות בכוס תה

עם כל הכבוד לבריטים ו-לTea Time הנפוץ בממלכה, סין היא המקור לתה ולתרבות התה ולעם הסיני יש מסורת של שתיית ספל תה לאחר הארוחה זה כבר אלפי שנים. במאות הראשונות לספירה כבר שתו בסין תה שהכינו מעלי הקמליה הסינית – תחילה עלים טריים במים רותחים, ואחר כך עלים מיובשים וטחונים. בערך במאה השמינית הפכו הכנת התה ושתייתו לאמנות ולטקס מסורתי בסין, כאשר הסינים גידלו תה, העלו אותו מס לקיסר, שתו אותו בבתים, בגנים ובבתי תה, שוררו עליו שירים והמציאו את החרסינה כדי שיהיה איך לשתות אותו.

היפנים מצידם שדרגו את הגשת התה לטקס בודהיסטי שיש ללמוד ולתרגל במשך שנים כדי להגיע לרמת מושלמות. דמיינו לעצמכם הכנת תה שאורכת נצח. המים נמזגים אט אט, הערבוב מתבצע במברשת מסורתית, בתנועות מונוטוניות וממושכות, עד שהתה מתכסה בקצף ולא רגע קודם. לכל כלי בטקס יש כמובן תפקיד, והכל מונח במקומו בסדר מופתי. בניגוד לתרבות האינסטנט המערבית שבה המטרה היא להשקיע מאמץ קטן ביותר ולקבל תמורה גדולה, הרעיון היפני הוא להקדיש זמן ממושך ככל האפשר לביצוע חוזר ומתמיד של פעולה פשוטה ביותר ועל ידי כך להגיע לשלמות רוחנית. ההכנה היא האירוע, וככל שהיא מדויקת יותר, כך גם האירוע מוצלח יותר.

אבל לא רק בסין וביפן, תה הוא המשקה הנפוץ ביותר בעולם אחרי מים, והגיית שמו ברחבי העולם נחלקת בגדול לשניים: תה או צ'אי.

איזה תה?

תה מכיל קפאין ומיוצר על ידי חליטה במים חמים של עלים או ניצנים של שיח הקמליה הסינית (Camellia sinensis) – צמח התה. חליטות הצמחים למיניהן, אלו שנעשות מקמומיל, נענע, מרווה, לואיזה ותערובות של צמחים כאלה ואחרים, אינן תה, אפילו אם מכנים אותן לעתים בטעות בשם תה צמחים.

סוגי התה נחלקים לשלושה: שחור, ירוק ולבן – לכולם תת קבוצות וזנים וכולם, כאמור, מופקים מהקמליה סינסיס, כאשר ההבדלים ביניהם נובעים מתהליכי עיבוד שונה של העלים, אזורי ושיטות הגידול, גילו של הצמח ואפילו מקומם של העלים על השיח. לפני שהם נארזים או נקשרים בשקיק, עלי התה עוברים תהליכים של אידוי, קלייה, רידוד וייבוש, ולכל סוג, רצף הפעולות הייחודית לו. דרכי הגידול, הקטיף והעיבוד של עלי השיח מניבים את הארומה והטעמים השונים וגם משפיעים על היתרונות הבריאותיים של כל אחד מהם:

תה שחור – התה הנפוץ שרובנו מכירים והנמכר ביותר בעולם. הוא שומר על טעמו שנים ארוכות, מכיל את כמות הקפאין הגבוהה ביותר מבין סוגי התה וצבעו הכהה הוא תוצאה של חמצון מלא של העלים. במחקרים נמצא כי הוא מפחית סיכון למחלות לב ודלקת ומחזק את המערכת החיסון. עוד הוא מומלץ לטיפול בכאבי ראש, לשיפור תהליך העיכול ומחמם את הגוף היטב בחודשי החורף.

תה לבן – מדובר בעלי השיח העדינים הנמצאים בחלקו העליון, במצבם הטבעי ללא כל עיבוד. אלה נקטפים בראשית האביב, קמלים ומיובשים בתהליך מדויק, ללא מגע מכני או חימום קיצוני. כיוון שכך, תה לבן מכיל ריכוז גבוה של נוגדי חמצון וויטמינים, ונחשב לבריאותי במיוחד וכמי שתורם למלחמה בוירוסים ובחיידקים. התה הלבן, נחשב גם לאצילי, משום שהיה יקר ונדיר, ונמזג רק לקיסר סין ופמלייתו. גם היום הוא אחד היקרים בסוגי התה ומחירו יכול להאמיר למאות שקלים.

תה ירוק – שבחים רבים לו, החל מסיוע להרזיה, הפחתת כולסטרול, דרך שיפור במחלות עור, הרגעה נפשית, מניעת מחלות לב וסרטן. הרבה מאלה בזכות העובדה שעלי התה לא עברו חמצון ושומרו בהם החומרים החשובים למערכת החיסונית כדוגמת הטאנינים, הקטאכינים ונוגד החמצון EGCG. תה ירוק הוא המשקה הפופולרי בסין, ומומלץ לשתות אותו אחרי האוכל לשיפור תהליכי העיכול, במיוחד לאחר ארוחה כבדה.

תה אולון – תהליך החמצון בתה אולון מופסק באמצע, ואפשר לומר שהוא נמצא בשלב שבין תה ירוק לשחור ולכן טעמו רענן כמו זה של התה הירוק ועשיר כשל תה שחור. לעומת סוגי התה האחרים שנחשבים למעוררים, האולון הוא תה מרגיע ומתאים גם לשתייה בערב ולפני השינה, ובסין משלבים אותו גם במדיטציה. מחקרים מצאו כי הוא מסייע במניעת השמנה ולהסדרת פעילות העיכול ומוריד את רמת הסוכר בדם.

כך תשדרגו את כוס התה הבאה שלכם

1. גם אם אתם אוהבים לשתות תה ישירות מהקומקום, אל תתפתו. תה לא צריך להיות רותח. מים רותחים מקהים את הטעם המופק מהעלים.
2. למים איכותיים יש חשיבות מרובה בהכנת התה המושלם. מי ברז הורסים את צלילות המשקה, לכן רצוי להשתמש במים מסוננים או במים מינרליים.
3. תה הוא מוצר רגיש לאור וללחות, לכן רצוי מאוד לשמור אותו במכלים אטומים המגנים עליו.