מחקרים בעבר הצביעו על כך שלסביות, הומוסקסאולים וביסקסואלים (להט"בים) נמצאים בסיכון גבוה יותר לתסמינים פסיכיאטריים בהשוואה לאנשים הטרוסקסואליים. אף על פי כן, תשומת לב מוגבלת הוקדשה לקשר בין זהות מינית לתחום בריאות הנפש בקרב אוכלוסיות הלהט"בים, במיוחד בחברות שאינן מערביות.
שיתוף פעולה בין חוקרים מהונג קונג וארה"ב, בניהול בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בראון, הוביל למחקר שבדק את הפערים בדיכאון, חרדה ורווחה נפשית בין לסביות והומוסקסואלים לבין ביסקסואלים. המחקר אף בחן כיצד מוסברים הפערים על ידי הגברת המתח סביב הזהות המינית בקרב ביסקסואלים בהשוואה להומוסקסואלים ולסביות.
מדגם המחקר כלל 931 אנשים בהונג קונג, כאשר 70.1% הזדהו כהומואים/ לסביות ו-29.9% הזדהו כביסקסואלים. הם מילאו שאלון לדיווח עצמי בנושא לחץ, זהות מינית ובריאות נפשית.
ביסקסואלים הראו רמות גבוהות יותר של תסמיני דיכאון וחרדה בהשוואה ללסביות והומוסקסואלים. מודלים של משוואה מבנית הראו כי בהשוואה ללסביות והומואים, ביסקסואלים היו בעלי סיכוי גבוה יותר לדווח על אי ודאות בזהות, הסתרת נטייתם המינית ותחושת קשר חלשה יותר לקהילה הלהט"בית. מאפיינים אלה נמצאו קשורים לתסמינים רגשיים קשים יותר ורווחה נפשית ירודה.
החוקרים מדגישים כי השימוש בנתוני חתך אינו מאפשר מסקנות על קשר סיבתי בין המשתנים וכי מדובר במתאם בלבד.
בהתחשב בפגיעותם הגדולה יותר של ביסקסואלים לתחלואה נפשית יש לפתח התערבות פסיכולוגית הממוקדות אסטרטגית בנושאים של מתח סביב הזהות המינית ולהנגיש התערבויות אלו לנזקקים להן. התערבויות חברתיות ופסיכו-חינוכיות גם הן הכרחיות גם כדי לשנות את התרבות המונוסקסיסטית ולמגר את השליליות כלפי הביסקסואליות בקהילה הלהט"בית ובקהילות הרחבות יותר.
