גירוי מגנטי תת גולגלתי (TMS) הוא טכנולוגיה המתפתחת במהירות ומשמשת לטיפולים ולמחקר בתחומים נרחבים בנוירולוגיה ובפסיכיאטריה. הקונפיגורציות הקיימות ב-TMS קונבנציונלי משפיעות בעיקר על תאי עצב אשר מיושרים במקביל לשדה החשמלי המושרה על ידי סליל קבוע, דבר ההופך את כיוון ההפעלה של מושבות הנוירונים לתלוי באוריינטציה של הסליל על הגולגולת.
שיטה חדשה המכונה rotational field TMS – rfTMS מביאה בשורה טכנולוגית בתחום הגרייה המוחית. בשיטה זו מופעלים שני סלילים אורתוגונאליים, כאשר הזזת פאזה של 90 מעלות מייצרת סיבוב של וקטור השדה החשמלי לאורך כמעט מחזור גירוי שלם דבר העשוי לעורר חלק גדול יותר של אוכלוסיית העצבים בתוך רקמת מוח נתונה.
במחקר שפורסם לא מעבר בכתב העת המוביל בתחום הגרייה המוחית Brain Stimulation, נערכה השוואה בין ההשפעות הנוירו-פיזיולוגיות של גירוי rfTMS ו-TMS חד כיווני קונבנציונלי בקליפת המוח. סף הגירוי במנוחה בידיים וברגליים (rMT) ופוטנציאל מוטורי מופק (motor evoked potential MEP) נמדדו באמצעות מערך סליל כפול, המבוסס על סליל H7 בשמונה מתנדבים בריאים תוך כדי גירוי בכיוונים שונים של TMS ושל rfTMS.
סף גירוי נמוך יותר
בשני אזורי המוח שנבדקו בניסוי נמדד סף גירוי במנוחה נמוך יותר ופוטנציאל מוטורי מופק גבוה יותר בגירוי שבוצע באמצעות מכשיר ה-rfTMS בהשוואה לגירוי הסטנדרטי ב-TMS (עבור משרעת שדה חשמלית זהה לשני סוגי הסלילים). ספי הגירוי המוחי להפקת פוטנציאל פעולה בשרירי היד והרגל היו תלויים שניהם באוריינטציית הסליל.
החוקרים מסכמים כי rfTMS יוצר השפעות פיזיולוגיות חזקות יותר באזורי מוח ממוקדים תוך שימוש בעוצמות גירוי מגנטי חשמלי נמוכות משמעותית. חשוב מכך, בהתחשב בהפעלה של אוכלוסיה גדולה יותר של נוירונים באזור מוח מסוים, יישום חוזר של rfTMS עשוי לגרום לתופעות נוירופלסטיות שונות ברשתות עצביות ובכך לפתוח אפשרויות מחקר חדשות והזדמנויות קליניות במגוון מחלות נוירולוגיות ופסיכיאטריות.
