אשפוז ביחידה לטיפול נמרץ (ICU) מהווה סמן אובייקטיבי לתחלואה אימהית קשה בהריון (SMM). מחקר רטרוספקטיבי בוצע על מנת לקבוע את השכיחות של קבלות לטיפול נמרץ במיילדות במרכז רפואי אחד בישראל ולאפיין אוכלוסיה זו.
במחקר זה נבחנו נתוני הנשים שהתקבלו לבית החולים בשל הריון, לידה או לתקופת הלידה ובמקביל נלקחו נתוני אשפוז בטיפול נמרץ בין השנים 2005-2013.
במהלך תקופה זו 111 נשים אושפזו במחלקת טיפול נמרץ מתוך 120,279 נשים סך הכל שילדו תינוקות בבית החולים (0.09%).
גיל המאושפזות הממוצע היה 30, מעטות מהן עברו טיפולי פוריות ורק 27% מהן היו עם סיבוכי הריון קודמים.
במרבית ההריונות (71.2%) שטופלו בטיפול נמרץ לא היו אירועים מקדימים לפני האשפוז. האשפוזים בטיפול נמרץ התפלגו באופן שווה בין סיבות ישירות (דימומים בדרך כלל) לבין גורמים מיילדים עקיפים (בדרך כלל מחלות לב).
ההתוויות לאשפוז נשים בטיפול נמרץ מיילדותי תואמות את הגורמים הידועים והשכיחים לתמותה אימהית שנצפו ברחבי העולם. אמנם לעתים קרובות דימום במיילדות אינו ניתן לחיזוי, אך במקרים רבים ניתן להבחין בהידרדרות של מחלות לב. מסיבה זו, מסיקים החוקרים הישראלים כי יש להפנות את תשומת הלב לשיפור האבחנה והטיפול במחלות לב אימהיות במהלך ההריון בישראל.
