אנשים עם הפרעות שינה בשנות ה-30 וה-40 לחייהם עשויים להיות בסיכון גבוה יותר לסבול מבעיות זיכרון וחשיבה עשור לאחר מכן, על פי מחקר חדש שפורסם בגיליון המקוון של ״נוירולוגיה״, כתב העת הרפואי של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה. המחקר אינו מוכיח כי איכות השינה גורמת לירידה קוגניטיבית – הוא מראה אסוציאציה.
"בהתחשב בכך שסימנים של מחלת אלצהיימר מתחילים להצטבר במוח כמה עשורים לפני תחילת התסמינים, הבנת הקשר בין שינה וקוגניציה בשלב מוקדם יותר בחיים היא קריטית להבנת התפקיד של בעיות שינה כגורם סיכון למחלה", אמר מחבר המחקר היו לנג מאוניברסיטת קליפורניה, סן פרנסיסקו. "הממצאים שלנו מצביעים על כך שאיכות השינה ולא כמותה חשובה ביותר לבריאות הקוגניטיבית בגיל העמידה".
במחקר השתתפו 526 אנשים בגיל ממוצע של 40. עקבו אחריהם במשך 11 שנים, כאשר החוקרים בדקו את משך השינה ואיכות השינה של המשתתפים. המשתתפים לבשו מוניטור על פרק כף היד במשך שלושה ימים רצופים בשתי הזדמנויות בהפרש של כשנה כדי לחשב את הממוצעים שלהם.
המשתתפים ישנו בממוצע שש שעות, דיווחו על זמני שינה וזמני התעוררות ביומן שינה, והשלימו סקר איכות שינה עם ציונים שנעו בין אפס ל-21, כאשר ציונים גבוהים יותר הצביעו על איכות שינה ירודה יותר.
לאחר התאמה לגיל, מין, גזע והשכלה, לאנשים עם השינה המשובשת ביותר היו ביצועים קוגניטיביים ירודים בהשוואה לאנשים עם השינה הכי פחות מופרעת.
