אנו מעניקים פרחים לאהובים עלינו, לאות הזדהות עם בשורה טובה וגם לקראת חג או יום הולדת. אנחנו שולחים פרחים כדי לברך, לעודד, להתפייס, לשבח, להוקיר ולהודות. הפרחים מדברים בעד עצמם ומביעים אהבה, שמחה, חגיגיות, ולפעמים שווים יותר מאלף מילים. חוץ מלדבר אל ליבנו וליפות את בתינו, מתברר שפרחים רבים הם גם אכילים ואפילו טעימים. מעבר למראה המלבב ותרומתם האסתטית, ליחסים ביניאישיים ולטבע, פרחים למעשה שימשו בני אדם לצורכי אכילה מאז ומתמיד, יש להם ערכים תזונתיים והם תורמים לאכילה בריאה ומאוזנת. בחרנו עבורכם את אלה שתוכלו להשיג בחנויות הפרחים, במשתלות ובמשקים המתמחים בפרחים למאכל.
לפני שאתם מתחילים ללעוס פרחים, יש כמה "עשה ואל תעשה" שכדאי לדעת: לרוב משתמשים לאכילה רק בעלי הכותרת כי לאבקנים טעם אבקתי שאינו מומלץ; הפרחים צריכים להיות נקיים מחומרי הדברה ולכן לאחר קטיפתם ולפני השימוש יש לשטוף אותם היטב במי מלח או להשרות במים קרים לזמן קצר; אסור לקטוף פרחים מוגנים וותרו גם על אלה הצומחים באיי תנועה, שכן אז יש סיכוי שתאכלו אבק דרכים ופסולת אגזוזים רעילה; בידקו שהפרח לא מכיל חרקים ועדיף להתחיל במנה קטנה על מנת לשלול אלרגיה. אחרי שסילקתם את כל הסיכונים הללו, אפשר להתחיל לאכול פרחים ובכל מקרה מומלץ לנשנש אותם טריים, כמה שעות לאחר קטיפתם.
טופח ריחני (Lathyrus odoratus) – אפונה ריחנית. הפרחים עסיסיים ובעלי גוון מופלא, אולם הגבעול הוא שמביא את הניחוח המבשם. את הפרחים כדאי להשאיר עם הגבעול וניתן לסכרם או להוסיף לסלט. טופח תרבותי מגדלים למאכל במזרח התיכון ובהודו. מיני הטופח הגדלים בר אהובים מאוד על הפלאחים הערבים בישראל, והם אוכלים אותם בתאווה רבה – ירוקים או מבושלים. הם משמשים ברפואה העממית כתרופה בדוקה לשלשול, כאמצעי ליצירת חלב אצל האם המינקת ולריפוי פצעי פנים.
קמומיל (Chamomile) – בַּבּוֹנָג. יחד עם צמחי מאכל רבים כמו חרצית, ארטישוק, חמניה וצמחי תבלין כמו סטיביה או שיבה, ניתן לחלוט את פרחיו וטעמו מזכיר תפוח. בנוסף הקמומיל ידוע כצמח מרפא שמשמש ברפואה העתיקה כבר אלפי שנים, וסוד כוחו הוא ביכולת ההרגעה העדינה והנעימה שלו. כדי להירגע, חילטו את הפרחים הלבנים במים חמים ושתו לרוויה.
ורדים (Rosa species). ורדים מסמלים יופי ותשוקה בתרבויות רבות. פרי הוורד עשיר בויטמין C ומשמש כמרכיב דומיננטי במיני חליטות צמחים (במלחמת העולם השנייה אילצו את חיילי הצי הבריטי לאכול את פרי הוורד, עקב העדר פירות טריים). לעלי הכותרת של הוורד ניחוח משכר, ולכן הם מתאימים לקינוח, לקישוט, לתיבול רטבים וגלידות, כתוספת מסוכרת ולהכנת ריבות ומשקאות. מי ורדים וסירופ ורדים שגורים במיוחד במטבחי המזרח התיכון.
אמנון ותמר (Viola x wittrokiana). טעמם עדין וקצת מתקתק. הודות לצבעים המגוונים שגדלים בארץ, פרחי אמנון ותמר יכולים לקשט כל צלחת ולהעשיר סלטים, מנות אחרונות וקינוחים. בנוסף ניתן לגוון משקאות ולהעניק אפקט קישוטי מדהים עם פרחים צפים בגביע. וקצת דרמהף ברוסית נקרא הפרח "איבן דה-מריה" וסופרה עליו אגדה על אח ואחות אשר נפרדו בילדותם ובבגרותם התאהבו מבלי לדעת על קשר הדם. משנודע להם הדבר, הם מתו מחובקים זה בזו והפכו לפרח. באופן דומה, באנגלית ניתן לו הכינוי העממי "ג'ק וג'יל", ובעברית, כאשר שאול טשרניחובסקי תרגם את אגדת העם הרוסית, הוא השתמש בשמותיהם של האחים גיבורי הסיפור התנ"כי, אמנון ותמר, שכזכור נאנסה על ידי אחיה.
ציפורני חתול (Calendula officinalis). "זעפרן לעניים". הפרח מופיע בצבעים של כתום וצהוב ומורכב מפרחים צינוריים במרכז ופרחים לשוניים שנראים כמו עלי כותרת בשוליים. למאכל משמשים רק הפרחים הלשוניים שטעמם מתקתק (יש להפרידם משאר חלקי הפרח). בזכות כמות הפיגמנטים הרבה בעלי הכותרת הלשוניים, ניתן להשתמש בהם לצביעת מאכלים כמו מרקים, פסטה, אורז, חמאה ואף מיני מאפה, ובשל מתיקותם, הם מצוינים לקישוט מנות אחרונות וסלטים. אל תשכחו לגזור את הבסיס הלבן של הכותרות כדי להיפטר מהטעם המר.
פרחי הדרים. ריחניים וארומטיים ובעלי טעם מתוק במיוחד. כיוון שמרקמם מעט קשיח כאילו היה מצופה בשעווה, פחות נעים ללעסם והם מתאימים בעיקר לקישוט ולסיכור או כדי להעניק ניחוח מדהים למרק. בנוסף, ניתן להכין שמן מתובל מפרחי הלימון או סירופ מפרחי התפוז.
ביגוניה פורחת עד (Begonia semperflorens). לפרח הביגוניה טעם חמצמץ כמו לחמציץ והוא נחמד לתיבול כריכים וסלטים. צבעו הוורוד העז של מאפשר לצבוע מאכלים מבלי להשתמש בכימיקלים. גם גבעולי הפרח ארומטיים וחמצמצים, ולכן מומלץ ליהנות מהפרחים בגינה עד לקמילתם ואז לשלב את הגבעולים בסלט או במאפה (שאר זני הביגוניה אינם למאכל).
צבעוני – טוליפ (Tulipa). מקורו בטורקיה ובאיראן אך מאז שנדד להולנד, הוא מקושר יותר מכל עם ארץ זו. ההולנדים, שידועים כמומחים לטיפוח ולגידול צבעונים למטרות נוי, ניזונו בתקופות הרעב של מלחמת העולם השנייה מהפקעות החלוטות של הטוליפים. לפרחי הצבעוני טעם מתקתק עדין ולא דומיננטי ולכן ניתן למלא את הפרח במלית מעניינת, כך שעלי הכותרת ישתלבו עם הטעם ויעניקו צבע רענן ומעודן למנה.
חרדל הבר – (wild mustard) צמח חד שנתי ממיני החרדל, שמוצאו באירופה והוא נפוץ באמריקה הצפונית ובחופי הים התיכון. בישראל, גדל חרדל הבר ברוב אזורי הארץ, פורח בפריחה צהובה מבהיקה ויוצר מרבדים צהובים מרהיבי עין על פני שטחים נרחבים. הגבעול, התפרחת והתרמילים הטריים של חרדל השדה הם אכילים ולהם טעם עדין של חרדל.
סחלב הדנדרוביום (Dendrobium Orchid) – אורכידאה – היפה והמורכב בפרחים! בעוד שבעולם סחלבים כבר השתלבו במטבח לצד פרחי מאכל נוספים, בישראל זהו טרנד עולה. במדינות המזרח הרחוק וגם במדינות מסוימות באירופה כמו שוויץ וגרמניה נמכרים זנים שונים של סחלב הדנדרוביום למאכל. עכשיו אפשר למצוא אותם גם בישראל, בחנות הפרחים "פלורונה" בשרונה מרקט. הם זוהרים בצבעים מרגשים (כולם טבעיים) קטנים וגדולים, דו גוניים, מנומרים. מדובר בעולם שלם של תפרחות סחלבים לא מרוססים בכימיקלים, המתאימים לבישול ולקישוט מנות. יותר ויותר שפים מאמצים לליבם את סחלבי המאכל ומוסיפים אותם למנות: סחלבים מוקפצים, משולבים בסלטים, סחלבים מסוכרים, סחלבים קפואים ועוד. ואגב, משקה הסחלֶב הפופולרי במזרח התיכון עשוי מעמילן של פקעת הסחלב ובגלל מחירו הגבוה הוא מעורבב עם עמילן ממקורות אחרים ובמי ורדים. בקרמאנמרש שבדרום טורקיה מכינים אבקת סחלבים מיובשת הנקראת "מילד" (milled) המשמשת להכנת גלידת מסטיק טורקית בשם "דונדורמה".
