מחלה דמוית שפעת וזיהומים נשימתיים חריפים מהווים בעיה בריאותית ניכרת. רוב האבחונים נעשים על ידי רופאי משפחה ומבוססים על תסמינים וסימנים קליניים ולא על בדיקות אבחנתיות.
במחקר עוקבה שפורסם בכתב העת BMC Family Practice ניתחו החוקרים את הקשר שבין סיבת הפנייה המתועדת של חולים לרופא המשפחה למתן אבחנות של שפעת וזיהום נשימתי חריף על ידי רופא המשפחה. בנוסף בחנו החוקרים את האופן שבו ניהלו רופאי המשפחה את הטיפול במחלות אלו.
במהלך תקופה של ארבעה חודשים במהלך עונת החורף 2013-14, שמונה רופאי משפחה תיעדו את סיבות הפנייה של החולים ואת אופן ניהולם. הרופאים תיעדו את פרטי המטופלים ואספו עליהם נתונים. במסגרת המחקר זוהו 688 חולים שאובחנו כסובלים מחלה דמוית שפעת. מטופלים אלה התייצגו עם סך של 2,153 סיבות לפנייה, כאשר הסיבות השכיחות ביותר היו חום (79.7%), שיעול (59.7%) וכאב (33.0%). 848 עם זיהום נשימתי חריף והתייצגו עם 1,647 סיבות לפנייה, שכללו לרוב שיעול (50.4%), תסמינים בגרון (25.9%) וחום (19.9%).
הפעולות שננקטו במסגרת הניהול של 37.0% מהמטופלים שסבלו ממחלה דמויות שפעת היו קשורות לתרופות לטיפול בתסמינים נשימתיים, בדומה ל-38.4% מהחולים בזיהום נשימתי חריף. שישה חולים עם כל אחת מהמחלות (0.39% מכלל החולים שאובחנו עם שתיהן) קיבלו מרופא המשפחה הפניה לרופא יועץ או לבית חולים.
לסיכום, במחקר זה על מטופלים עם מחלה דמויות שפעת וזיהום נשימתי חריף, פחות ממחצית המטופלים קיבלו מרופא המשפחה שלהם מרשם לתרופה וניהול המחלות התבצע במסגרת הטיפול הראשוני באופן כמעט בלעדי.
