מטרת המחקר הבא היתה להעריך את הקשר של דימומים סביב השליה לתוצאי הריון אחרי שבוע 20 בנשים עם עובר יחיד. אלא שהמסקנות הבולטות מהמחקר נגעו דווקא לדימום נרתיקי.
המחקר נערך כמחקר עוקבה היסטורי על כל הנשים עם עובר יחיד שפנו למרפאת הריון לפני שבוע 14 להריונן. הוא התבצע במשך שלוש שנים במרפאה גינקולוגית אחת. כל המטופלות עברו בדיקה על-קולית שגרתית. החוקרים השוו את השיעורים של תוצאים בלתי רצויים בהריון לאחר שבוע 20 בנשים עם וללא דימום סביב השליה שנראה בבדיקה העל-קולית הראשונה. מהמחקר הוצאו נשים שעברו הפלה לפני שבוע 20 בהריון.
החל מינואר 2015 ועד דצמבר 2017, נכנסו 2,172 נשים למחקר, מתוכן ל-389 (17.9%) היה דימום סביב השליה. החוקרים מצאו שנשים עם דימום עשו בדיקה על קולית ראשונה בשבוע מוקדם יותר של ההריון. כמו כן, אותן נשים היו בעלות סיכוי גדול יותר להתייצג עם דימום נרתיקי בזמן הבדיקה העל קולית (31.9% לעומת 7.9%).
גיל אימהי, גזע, רקע של הפריה חוץ גופית, מדד BMI ומחלות רקע לא היו שונים בהשוואה בין הקבוצות בהשוואה (עם וללא דימום סביב השליה).
בניתוח המידע, דימום סביב השליה לא היה קשור לתוצאי הריון כלשהם לאחר שבוע 20, ובכלל זה גיל הריון בזמן הלידה, לידה מוקדמת, משקל לידה, משקל לידה הנמוך מאחוזון 10 לגיל ההריון, יתר לחץ דם הריוני, קדם-רעלת, היפרדות שליה, תמותת עובר לאחר שבוע 20 להריון, לידה קיסרית, צורך במנות דם ואשפוז לאחר הלידה.
באנליזת שכללה דימום סביב השליה, דימום נרתיקי וגיל הריון בעת הבדיקה העל קולית, החוקרים מצאו שדימום נרתיקי היה משתנה בלתי תלוי הקשור ללידה מוקדמת לפני שבוע 37 ולמשקל לידה הנמוך מאחוזון 10. דימום סביב השליה לא היה קשור לתוצאי הריון. למחקר זה היתה עוצמה של 80% לגלות הבדל מוחלט של 5% בשיעורי הלידה המוקדמת (מ-10% ל-15%).
