האם אוטיסטים מעבדים מידע חזותי באופן שונה מאחרים?

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב שופך אור על תופעה מוכרת באוטיזם, סותר תיאוריות רווחות ופותח פתח לפיתוח התערבויות טיפוליות חדשות. לדברי החוקרות, ההנחה הרווחת, שאוטיסטים מתמקדים בפרטים (תפיסה לוקלית), מכיוון שיש להם יכולת לקויה לראות את התמונה הגדולה (תפיסה גלובלית), היא מוטעית. במחקר הן מצאו כי אין הבדל מהותי בהיבט זה בין מתבגרים עם אוטיזם לבני גילם עם התפתחות טיפוסית.

הממצאים מעידים כי הקושי של נבדקים על הרצף האוטיסטי קשור דווקא לגורם אחר שעד כה לא הוקדשה לו תשומת לב מספקת: גורם הבולטות. מסתבר שלאנשים עם אוטיזם יש דווקא 'הטיה לבולטות', והם מתקשים במיוחד לסנן את ההיבט הבולט לעין ולהפנות את תשומת לבם להיבטים הפחות בולטים בתמונה שלפניהם. מדובר בהטיה הקשורה לקשב ולא לתפיסה החזותית הראשונית (visual perception)– ולכן יש לתובנה החדשה משמעות רבה לגבי פיתוח תוכניות טיפוליות חדשות ואפקטיביות.

המחקר הובל על ידי פרופ' לילך שלו מבית הספר לחינוך ומבית הספר סגול למדעי המוח וד"ר איילת ביסה מבית הספר לחינוך. כמו כן השתתף ד"ר כרמל מבורך מאוניברסיטת ברמינגהם באנגליה. המאמר פורסם בכתב העת המדעי Journal of Autism and Developmental Disorders.

פרופ' שלו: "אחד המאפיינים המוכרים של אנשים על הרצף האוטיסטי הוא רגישות מוגברת לפרטים בסביבתם. במהלך העשורים האחרונים ייחסו זאת חוקרים שונים ל'הטיה לוקלית' בעיבוד התפיסה החושית. במילים אחרות, אותם חוקרים טענו כי אצל אנשים על הרצף האוטיסטי, המוח מעבד את מה שנקלט בחושים באופן שונה מהרגיל, עם התמקדות בפרטים, ומתקשה לייצר מהם תמונה שלמה. זאת בשונה מאנשים בעלי התפתחות טיפוסית, שלרוב נוטים לתפוס את התמונה הכללית (הגלובלית) לפני הפרטים המרכיבים אותה.

"כך לדוגמה, רובנו קולטים קודם כל פנים של אדם, ורק אחר כך (אם בכלל) שמים לב לצורת האף או הפה; נזהה כיסא לפני שנשים לב לרגליים המיוחדות שלו; נזהה חבר לפני שנשים לב לחולצתו החדשה; ונזהה רחוב לפני שנבחין במכונית שחונה בצד הדרך".

ד"ר ביסה: "בתחילת המחקר אימצנו את ההנחה הרווחת בספרות המדעית שאוטיסטים מתאפיינים בהעדפת הרמה הלוקלית – ושאלנו: האם ניתן, על ידי הבלטת הצורה הגלובלית, לסייע להם לראות את התמונה הכוללת ביעילות רבה יותר? האם ניתן לחזק אצלם את התפיסה הגלובלית? כדי לבחון זאת בנינו מבדק ממוחשב המציג לנבדק  גירויים היררכיים –כלומר תמונות של שלם (רמה גלובלית) המורכב מחלקים (רמה לוקלית), ובאופן שיטתי שינינו פרמטרים בגירוי: לעיתים הגירוי השלם בלט מיד לעין; לעיתים דווקא הפרטים הלוקליים היו הבולטים; ולעתים לא היה הבדל בבולטות בין שתי הרמות. בכל אחד ממצבי הבולטות ביצעו הנבדקים משימות שונות, בהן התבקשו לזהות את השלם או את מרכיביו.

במחקר השתתפו 52 בני נוער, 26 עם התפתחות טיפוסית ו-26 על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה. להפתעת החוקרות מהמחקר עלו שני ממצאים בלתי צפויים: ראשית, לא נצפתה כל עדות להטיה לוקלית אצל אנשים עם אוטיזם באף אחד מתנאי הניסוי. ביצועיהם היו תמיד ירודים מאלה של קבוצת הביקורת (בעלת ההתפתחות הטיפוסית), גם כאשר היה עליהם לזהות את הרמה הלוקלית – בה לכאורה אמור היה להיות להם יתרון תפיסתי – כשזו הוצגה באופן בולט. שנית, חברי שתי הקבוצות הציגו דפוס דומה של תפיסה: כל הנבדקים זיהו ביעילות רבה יותר את הרמה הבולטת והתקשו לזהות את הרמה הבולטת פחות, בין אם הייתה זו הרמה הגלובלית (הגירוי השלם) או הלוקלית (האלמנטים המרכיבים אותו). ואולם אצל בני נוער עם אוטיזם, ההתדרדרות בביצוע בתנאי בו היה עליהם לזהות מטרה לא בולטת בנוכחות מסיח בולט הייתה דרמטית במיוחד.

ד"ר ביסה הסבירה: "הממצאים שלנו הוכיחו שהפרמטר הקובע בביצועי שתי הקבוצות  היה דווקא הבולטות – ולא גלובליות מול לוקליות, כפי שסברו עד היום. המשמעות היא שהקושי שגורם לאנשים על הרצף האוטיסטי להתמקד בפרטים על חשבון התמונה הגדולה אינו טמון בהכרח אך ורק בשלב התפיסתי הראשוני – כלומר קליטה חושית ועיבוד הקלט במוח. נראה שבקושי זה מעורב גם גורם הקשב, המשפיע על שלבים שונים של תהליך עיבוד המידע."

פרופ' שלו הוסיפה: "קשב הוא המשאב המנטלי שמאפשר לנו למקד את תשומת הלב שלנו בגירוי נתון, ולהגיב להיבטים הרלוונטיים שלו. המחקר שלנו הראה שהקושי העיקרי של הנבדקים על הרצף האוטיסטי היה בדיכוי התגובה האינסטינקטיבית לגירוי הבולט. בניגוד לחבריהם בעלי ההתפתחות הטיפוסית, הם התקשו לסנן ביעילות את ההיבט הבולט, כשהתבקשו להתייחס להיבט הפחות בולט בתמונה. מדובר בקושי קשבי מובהק, קושי בשליטה בקשב".

מסכמת ד"ר ביסה: "מצאנו ממצא מעניין בניסוי במעבדה, אך מה ההשלכות שלו במציאות? העובדה בשטח נותרה בעינה: ילדים ובוגרים עם אוטיזם נוטים להתמקד בפרטי פרטים, ומתקשים לראות את התמונה השלמה. כך לדוגמה, קשה להם יותר לזהות פנים. ילד על הרצף האוטיסטי יכול להיכנס לחדר מלא במשחקים מפתים לכאורה, ולהתמקד במשך שעה רק בבורג שנעלם מעינינו. בזירה הטיפולית המשמעות היא שקשה מאוד להסיט את תשומת לבו של המטופל לעבר נושא אחר כלשהו, על פי צורכי הטיפול. הממצאים שלנו, שמדובר בקושי מתחום הקשב (ולא מתחום התפיסה), עשויים להוות מפתח משמעותי להבנת התופעה ולפיתוח גישות חדשות שיסייעו למטופלים על הרצף האוטיסטי לשחרר את הקשב הלכוד בגירוי הבולט.  על סמך המחקר מומלץ מאוד שפתרונות טיפוליים כאלה יכללו את פרמטר הבולטות, שעד היום לא זכה להתייחסות מפורשת בספרות ובהתערבות הקלינית."

בעקבות ממצאי המחקר עוסקות כעת החוקרות בפיתוח מערכת לאימון קשבי עבור תלמידים עם אוטיזם – במסגרת מחקר בינלאומי בחסות האיחוד האירופי, ובשיתוף עם חוקרים ומורים מאנגליה, מספרד ומיוון. המערכת מתבססת על מערכת אימון ממוחשבת שנועדה במקור לילדים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות, אשר פותחה אף היא על ידי קבוצתה של פרופ' שלו.