כבר משנות ה-70 ידוע כי טיסה לחלל החוצה את השדה המגנטי של כדור הארץ כרוכה בבעיות בריאותיות ביניהן אובדן מסת עצם, פגיעה לבבית, ירידה בראייה ואבנים בכליות. הסיבה, כך משערים, נובעת מחשיפה לקרינת החלל כמו רוחות סולאריות מהשמש וקרינה קוסמית גלקטית מהחלל העמוק, שהשדה המגנטי של כדור הארץ מגן עלינו מפניו.
במחקר זה, שבוצע על ידי חוקרים מלמעלה מ-40 מוסדות ובהובלת צוות חוקרי UCL, נחקרה ונותחה לראשונה בעולם ההשפעה של טיסה ממושכת לחלל על הכליות. המחקר כלל הערכות ביו-מולקולריות, פיזיולוגיות ואנטומיות באמצעות נתונים מ-20 קבוצות מחקר ודגימות מלמעלה מ-40 טיסות לחלל שכללו בני אדם ועכברים. מהמחקר עולה כי הכליות, הן של בני האדם והן של בעלי החיים, משתנות על ידי התנאים בחלל בעקבות הצטמקות של צינוריות האחראיות על מאזן סידן ומלח בגוף כבר לאחר פחות מחודש בחלל.
"אם לא נפתח דרכים חדשות להגן על הכליות, הייתי אומר שבעוד שאסטרונאוט יכול להגיע למאדים הוא עשוי להזדקק לדיאליזה בדרך חזרה. אנחנו יודעים שהכליות מאחרות להראות סימנים של נזקי קרינה; ועד שהנזק מתברר, זה כנראה יהיה מאוחר מדי למנוע אי ספיקת כליות" אומר ד"ר קית' סיאו, מהמחלקה לרפואת כליות באוניברסיטת UCL והמחבר הראשי של המחקר.
