הפרדיגמה כי הקרנה מניעתית לראש (PCI) משפרת סיכויי הישרדות של חולי סרטן ריאות ממקור תאים קטן (SCLC) קשורה לנתונים היסטוריים. יחד עם זאת, בשנים האחרונות, בעקבות השיפורים בדימות MRI מוחי והעלייה בזמינותו, הוטל ספק ביעילות של טיפול זה. במחקר האחרון בנושא נמצא שטיפול PCI לא מוביל לשיפור בשיעורי הישרדות בחולי SCLC מפושט או מתקדם. לאור תוצאות אלו, ישנה חשיבות גבוהה לבירור יעילות ה-PCI בחולי SCLC בשלבים מוקדמים/מוגבלים יותר (LS-SCLC).
מחקר חדש ניסה למצוא את ההישרדות הכוללת ושיעורי השליטה במחלה תוך-גולגולתית. הוא בוצע בקרב חולים עם LS-SCLC שעברו PCI וערך השוואה לאלו שלא עברו PCI. החוקרים הדגישו שכל החולים במחקר זה עברו מעקב בדימות MRI.
שתי קבוצות מחקר
במחקר נכללו 297 חולים עם סרטן ריאות ממקור תאים קטן בשלבים מוקדמים/מוגבלים שטופלו במרכז רפואי אקדמי גדול בארה"ב. החולים טופלו בהקרנות לחזה; 205 עברו בנוסף הקרנה מניעתית לראש ו-92 לא עברו. כל המטופלים עברו לפחות MRI אחד בתחילת התהליך ו-MRI מוח ו/או CT נוספים לצורכי אפיון שלבי המחלה (restaging).
החולים במחקר זה לא הראו התקדמות של המחלה לאחר טיפול בהקרנה לחזה. לצורך התאמה של מטופלים בין קבוצות ההשוואה חושבו ציוני נטיה (propensity scores) ובוצע ניתוח סטטיסטי תואם על מנת למנוע הטיה פוטנציאלית. מתוך 297 חולים שהתאימו לקריטריוני ההכללה, ציוני נטיה חושבו עבור 295 חולים, תוך שימוש במאפייני החולה, הגידול והטיפול.
גרורות במוח – האם יש הבדל?
מתוך 297 חולים, 162 (54.5%) היו גברים. הגיל החציוני היה 62.2 שנים (טווח, 43.5-85.0 שנים) עבור חולים שעברו הקרנה מניעתית לראש ו-68.6 שנים (טווח, 40.0-86.0 שנים) עבור אלה שלא עברו הקרנה כזו. שיעור השכיחות המצטברת של גרורות במוח לאורך 3 שנים היה גבוה יותר בקבוצה שלא עברה הקרנה (PCI) לעומת הקבוצה שכן עברה (כאשר מוות נספר כסיכון מתחרה). עם זאת, ההבדל לא היה מובהק מבחינה סטטיסטית
לא נמצא קשר בין טיפול ב-PCI לבין שינויים בשיעור ההישרדות הכללית בהשוואה בין קבוצות הטיפול.
ממצאים אלה מראים כי חולי LS-SCLC, שעברו סיווג של שלבי המחלה בעזרת MRI, וטופלו ב-PCI לאחר הקרנות לבית החזה לא הראו סיכון מופחת להתפתחות גרורות במוח. זאת בהשוואה לחולים שלא עברו PCI. השימוש ב-PCI לא נמצא קשור לשיפור בשיעור ההישרדות כוללת עבור חולים כאלה.
