הרפס סימפלקס מסוג 1 (HSV-1) הוא נגיף הידוע ביכולותיו לגרום לשלפוחיות ופצעים כואבים. שכיחותו של הוירוס בעולם היא גבוהה מאוד, וכיום ההערכה היא שכמעט שני שלישים מאוכלוסיית העולם הם נשאים שלו. לאחר ההדבקה, וירוס ההרפס נשאר רדום במערכת העצבים, ובמצבים שונים נוטה "להתעורר" ולהוביל לזיהום חוזר בחולה.
מחקרים קודמים כבר הציגו עדויות לכך שוירוס ההרפס עשוי להתפשט מהאף אל העיניים והמוח ולגרום לעיוורון ולדלקת בקרומי המוח. עם זאת, המחקר החדש מציג את העדות הראשונה לכך שהנגיף יכול לחדור באופן ישיר למערכת העצבים ולהוביל לשינויים התנהגותיים בחולה כגון חרדה, ליקוי מוטורי ובעיות קוגניטיביות.
במהלך המחקר בדקו החוקרים את ההשפעה של זיהום בהרפס בעכברים. הם גילו כי מספר ימים לאחר ההדבקה כבר מופיע נזק בתאי הנוירונים הנמצאים במוח. בנוסף, חודשים לאחר הזיהום עדיין נראו הפרעות מוטוריות, פגיעה בזיכרון ותסמינים של חרדה בעכברים שהודבקו בנגיף.
בתוצאות המחקר אשר פורסמו בכתב העת mBio, מציגים החוקרים ממצא נוסף. הם בחנו את פעילותו של אנזים הקרוי "הפרנאז" ומצאו שהוא מרכיב חשוב בהשלכות הנוירולוגיות ארוכות הטווח שמופיעות לאחר זיהום בנגיף ההרפס.
החוקרים מקווים שתוצאות המחקר יסייעו לפתח בעתיד תרופה חדשה עבור חולי הרפס, שתאפשר מניעה של הסיבוכים הנוירולוגיים בטווח הארוך. התרופה תפגע באנזים שהתגלה במחקר וכך תמנע מהנגיף להדביק את המוח וליצור בו שינויים בלתי הפיכים. "תובנות אלו פותחות את הדלת לגישות טיפוליות חדשות שיפחיתו את הסיכוי לפגיעה מוחית ארוכת טווח הנגרמת על ידי זיהומים ויראליים", אמר ד"ר המנט בוראס שהוביל את המחקר.
