סקירה חדשה שפורסמה לאחרונה בכתב העת European Journal of Internal Medicine שופכת אור על קשר אפשרי בין משקח גוף לבין תפיסת טעם וחוש הטעם. עדויות לצריכה מוגברת של מזונות מתוקים אצל אנשים עם השמנת יתר וחיות, בהשוואה לאנשים עם משקל "נורמלי" קיימות במחקרים שונים כבר עשרות שנים. יתרה מכך, מזה זמן מה נטען כי מחסור באנרגיה כתוצאה מדיאטת הרזיה, על אף שגורם לירידת משקל, עלול להוביל לרגישות מוגברת לטעמים, ובראשם מתוק. נושא זה עמד מאחורי המוטיבציה למחקרים הראשונים אשר השוו תפיסת טעם מתוק בין בני אדם עם השמנה לאלה עם משקל נורמלי.
מחקרים אלה, באמצעות מדידות ישירות של טעם, אופיינו בשונות רבה מבחינת אופי ושיטות המחקר, מה שdרם לשונות בתוצאות ובמסקנות מחקרים אילו. עם זאת, חלק מהממצאים היו בשימוש לצורך תמיכה בתאוריה לפיה מטופלים עם השמנת יתר סובלים מתפיסה ירודה של טעם, במיוחד מתוק. השערת מחקר כזו הוצעה גם לגבי ראיות לירידה ברמת הקולטנים לדופמין במוח במקרים של השמנת יתר, ובשני המקרים הועלתה סברה לפיה עליה בצריכת מזון, ועליה בעקבותך כך במשקל, נבעו מהצורך בהגברת הגירוי התחושתי והעירור המוחי.
למרות זאת, הספרות המקצועית הזמינה כיום לא כוללת מסקנה חד משמעית לגבי הקשר בין השמנה לירידה בתפיסת הטעם המתוק, עם ממצאים שליליים וסותרים בהשוואה בין אינדיבידואלים עם השמנה לכאלה עם משקל נורמלי, ובהשוואה אצל מטופלים לפני ואחרי ניתוח בריאטרי. למרות זאת, לאחר ניתוחים בריאטריים מסוג מעקף Roux-en-Y וגסטרקטומית שרוול, נצפו ראיות לשינויים בתפיסת הטעם, בייחוד עבור מדדים הקשורים למערכת תגמול של טעם מתוק – ממצאים שכדאי לבדוק בהמשך, במחקרים נוספים.
