חוויה של טראומה בילדות עשויה להוביל אדם להתנדב, לתרום כסף או ליצור קשר עם נבחרי ציבור בנושאים סביבתיים בהמשך חייו, כך עולה ממחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Scientific Reports.
המחקר של אוניברסיטת קולורדו ואוניברסיטת לויולה הוא אחד הראשונים בארה"ב שקושר בין טראומת ילדות למעורבות חברתית וסביבתית בבגרות. עוד נמצא כי בנוסף לאנשים שחוו טראומת ילדות, אנשים שחוו חוויות בטבע כילדים היו גם הם בסבירות גבוהה יותר להקפיד על "התנהגות ירוקה" פרטנית כמבוגרים – מחזור, ומקלחות קצרות יותר, והפחתה בשימוש בכלי תחבורה כמו רכבים ומטוסים.
"יצאנו לחקור סיבות או מניעים של אנשים למעורבות סביבתית, וחוויה של טראומה בילדות התגלתה כמניע חזק באמת", אמרה המחברת הראשית אורוג' ראג'ה, שקיבלה את הדוקטורט שלה בלימודי סביבה באוניברסיטת קולורדו ב-2021.
כחלק מעבודת הדוקטורט של ראג'ה, ערכו החוקרים סקר בשנת 2020 עם מדגם ארצי מייצג של כ-450 מבוגרים בארה"ב כדי לבחון שני סוגים של מעורבות סביבתית. מעורבות ציבורית ואזרחית הוגדרה כזמן שאדם הקדיש למטרה של הגנת הסביבה על ידי כתיבת מכתבים לנבחרי ציבור או תרומת זמן ומשאבים לארגונים סביבתיים. התנהגות ירוקה פרטנית הוגדרה כפעולות שאומצו על ידי יחידים או משקי בית כדי להפחית את ההשפעה הסביבתית שלהם.
מחקרים קודמים הראו כי אנשים שחוו אסונות טבע כילדים נוטים יותר להיות מעורבים בתרומה סביבתית, אך ממצאים חדשים אלה מראים כי טראומת ילדות מכל סוג שהוא קשורה לעניין מוגבר במעורבות סביבתית פרטנית וציבורית כאחד. ממצאים אלה מצביעים על כך שייתכן שיש משהו בחוויה מכוננת שלילית שמניע אנשים לעסוק ברמה הציבורית בנושאים סביבתיים, ולא רק להקפיד באופן אישי על התנהגות ירוקה.
