הן אכילה בשעות מוגדרות והן אימוני אינטרוולים בעצימות גבוהה הוכחו כמשפרים את הבריאות הקרדיו-מטבולית של אנשים הסובלים מעודף משקל ונמצאים בסיכון למחלות קשות. כעת, ניסוי מבוקר בדק אם שילוב שתי הגישות הללו יעיל יותר מכל אחת מהן בפני עצמה. התוצאות, שפורסמו בכתב העת Cell Metabolism, מראות כי השילוב שיפר את מדדי הסוכר בדם לטווח ארוך בהשוואה לקבוצת ביקורת ללא התערבות, וגרם לירידה גדולה פי 2 במסת השומן ובשומן התוך בטני בהשוואה לכל גישה בנפרד.
"אכילה בשעות מוגדרות והן אימוני אינטרוולים בעצימות גבוהה – כל גישה בפני עצמה קיבלה תשומת לב גוברת בשל היותן אסטרטגיות יעילות וישימות עבור אוכלוסיות בסיכון", אומרת המחברת הבכירה טריין מוהולדט, ראש קבוצת המחקר של פעילות גופנית, בריאות קרדיומטבולית ורבייה באוניברסיטה הנורבגית למדע וטכנולוגיה. "רצינו להשוות את ההשפעות של השילוב של שתי הגישות מול ההשפעות המבודדות של כל גישה בנפרד, ולקבוע האם הן יעבדו בסינרגציה בשיפור הבריאות של אנשים עם סיכון למחלות קרדיומטבוליות. ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של שינוי הרגלי התזונה והפעילות הגופנית עבור אנשים המעוניינים לשפר במהירות את בריאותם ולהפחית את הסיכון למחלות".
בניסוי היו ארבע קבוצות: אימוני אינטרוולים בפני עצמם, אכילה בשעות מוגדרות, שילוב של שתי הגישות וקבוצת ביקורת. בסך הכל נרשמו 131 נשים, כולן סבלו מעודף משקל והיו להן גורמי סיכון למחלות קרדיומטבוליות כמו סוכרת מסוג 2 ומחלות לב וכלי דם. אכילה בשעות מוגדרות הוגדרה כצריכה של כל הקלוריות היומיות בתוך חלון זמן של 10 שעות. אימוני אינטרוולים בעצימות גבוהה הוגדרו כפעילות גופנית שנעשתה ב-90% מהדופק המרבי במשך 35 דקות, שלוש פעמים בשבוע. התרגילים היו בפיקוח החוקרים, והמשתתפים התבקשו לרשום את הקלוריות הראשונות והאחרונות שלהם מדי יום.
