התרופה אצטאמינופן הנמכרת בארץ תחת השם "אקמול", משמשת לטיפול בנשים בהריון הסובלות מכאבים או חום. היא נחשבת לבטוחה בקרב מוסדות רפואיים רבים ברחבי העולם. עם זאת, בשנים האחרונות בוצעו מספר סקירות ספרותיות שהציעו כי לאקמול יש פוטנציאל לעודד התפתחות של אוטיזם. בחלוף הזמן, חוקרים רבים העמידו ביקורות נוקבות בנוגע למהימנותן של אותן סקירות, וטענו כי לא ניתן להסיק מהן שלאקמול יש השפעה על האופן בו מתפתח מוח התינוק.
כדי לענות על השאלה הזו באופן שאינו משתמע לשתי פנים, חוקרים ביצעו סקירה נרחבת של 40 מחקרים שונים בנושא. כל המחקרים בחנו את התוצאות הנוירו-התפתחותיות בילודים שאימותיהן השתמשו באצטאמינופן במהלך ההריון.
למרות שכל המחקרים שנבדקו הציעו שיש קשר בין שימוש באצטאמינופן בהריון לבין אוטיזם או הפרעת קשב וריכוז, כמעט כולם קראו לזהירות רבה בעת פירוש ממצאים אלה. בכל המחקרים צוין משתנים שונים שלא נמדדו במחקר כמו גנטיקה או השפעות סביבתיות אשר עשויים להשפיע על הסיכוי של הילוד לפתח אוטיזם.
במאמרם שפורסם בכתב העת The BMJ, החוקרים מציינים כי פרט למחקר אחד, כל המחקרים לא היו מדויקים ומהימנים דיים, ולכן לא ניתן להסיק מהן תוצאות חד משמעיות. במחקר היחיד שתוקפו היה גבוה, הקשר בין שימוש באצטאמינופן לאוטיזם נעלם כאשר נלקחו בחשבון השפעות הגנטיקה והסביבה.
החוקרים מסכמים: "הראיות הנוכחיות אין מספיקות על מנת לקשר באופן חד משמעי בין חשיפה ברחם לאצטמינופן לבין התפתחות אוטיזם או הפרעת קשב וריכוז בילדות".
החוקרים מציינים שכדי לקבל מסקנה סופית, יש לבצע מחקרים חדשים שייקחו בחשבון את השפעות הגנטיקה והסביבה על התפתחות הילד.
