רבים מאיתנו צפו בילדים בגילאי הגן מגיעים למסיבה כבני אדם סבירים ומנומסים, אוכלים כמויות גדולות של עוגות וממתקים ואז הופכים לשדים קטנים ונרגשים, והרעש וההשתוללות מתגברים ככל שהמסיבה מתקדמת. בוודאי גם נשמעה הערה של מבוגרים שההשתוללות נגרמה מכמות הסוכר שצרכו.
אךבאופן מפתיע, הנתונים והמחקרים מראים שכנראה אין קשר בין אכילת סוכר להתנהגות ילדים.
בשנות ה-90 השאלה האם סוכר משפיע על התנהגות הילדים הובילה לשפע של מחקרים בנושא, ובשנת 1995 פרסם כתב העת JAMA מטא-אנליזה של 23 ניסויים שפורסמו ב-16 מאמרים מדעיים. המחברים כללו רק מחקרים שהשתמשו בפלצבו וסמיות, מה שאומר שהילדים, ההורים והמורים המעורבים במחקרים לא ידעו מי קיבל את הסוכר ומי קיבל את הפלצבו.
לאחר ניתוח הנתונים סיכמו המחברים: "מטא-אנליזה זו של המחקרים המדווחים עד כה מצאה כי סוכר (בעיקר סוכרוז) אינו משפיע על התנהגותם או על ביצועיהם הקוגניטיביים של ילדים."
עם זאת, המחברים ציינו כי אינם יכולים לבטל את האפשרות שיש לסוכר "השפעה קטנה" על הילדים, וכמו תמיד, הסבירו שיש צורך במחקרים רבים יותר ובקנה מידה גדול.
קיימת גם אפשרות שתת-קבוצות שונות של ילדים יגיבו בצורות שונות לסוכר. אולם בסך הכל מדענים מדגימים כי לצריכת סוכר אצל ילדים אין השפעה כה גדולה כפי שהורים רבים מדווחים עליה.
יש הורים שמאמינים שילדם רגיש במיוחד לסוכר. כדי לבדוק אם הטענה נכונה, קבוצת חוקרים השוותה שתי קבוצות ילדים: 25 ילדים "רגילים" בגילאי 3-5 וקבוצת ילדים בגילאי 6-10, שהוריהם תיארו אותם כרגישים לסוכר. כל משפחה האכילה את הילד בשלוש דיאטות, כל אחת מהן במשך 3 שבועות. הדיאטות היו: דיאטה עשירה בסוכרוז וללא ממתיקים מלאכותיים; דיאטה דלת סוכרוז עם הממתיק המלאכותי אספרטיים; ודיאטה דלת סוכרוז, עם הממתיק המלאכותי סכרין (סוכרזית). המחקר כלל גם אספרטיים, מכיוון שגם הוא נחשב כגורם אפשרי להיפראקטיביות ובעיות התנהגות אחרות אצל ילדים.
כל הדיאטות היו ללא צבעי מאכל מלאכותיים, תוספים וחומרים משמרים. בכל שבוע העריכו המדענים את התנהגות הילדים ואת הביצועים הקוגניטיביים שלהם. מסקנות המחקר היו: אצל הילדים שתוארו על ידי הוריהם כרגישים לסוכר, לא היו הבדלים מובהקים בין שלוש הדיאטות באף אחד מבין 39 המשתנים ההתנהגותיים והקוגניטיביים. עבור ילדים בגיל הרך, רק 4 מתוך 31 המדדים נבדלו באופן מובהק בין שלוש הדיאטות, ולא היה דפוס עקבי בהבדלים שנצפו..
מחקר דומה הופיע בכתב העת הבינלאומי למדעי המזון והתזונה בשנת 2017. החוקרים בחנו את ההשפעה של צריכת סוכר על שנתם והתנהגותם של 287 ילדים בגילאי 8-12. המדענים אספו מידע על ידי מתן שאלוני צריכת מזון, דפוסי שינה, והתנהגות. המחקר הראה ש-81% מהילדים צרכו יותר מצריכת הסוכר היומית המומלצת. למרות זאת, החוקרים הגיעו למסקנה כי צריכת הסוכר הכוללת לא הייתה קשורה לבעיות התנהגותיות או שינה, .
אם לוקחים את הממצאים יחד, נראה ברור שאם סוכר משפיע על היפראקטיביות, ההשפעה אינה עצומה ואינה רלבנטית לרוב הילדים.
מחקר משנת 1994 בדק דווקא את ציפיית ההורים שהאמינו כי לסוכר יש השפעה רעה על ילדיהם. בניסוי נתנו לילדים לשתות משקה עם ממתיק מלאכותי. למחצית מהאימהות אמרו שהמשקה הכיל סוכר, ולמחצית השנייה אמרו שהמשקה אינו מכיל סוכר. האימהות התבקשו להתבונן ולדרג את התנהגות ילדיהן. האמהות שחשבו שילדיהן שתו סוכר אמרו שהם היפראקטיביים יותר מאשר האמהות שידעו שילדיהן שתו משקה עם ממתיק מלאכותי. בזמן המחקר, כאשר האימהות התבוננו בילדיהן, החוקרים הבחינו שהאמהות שחשבו שילדיהם שתו יותר מדי סוכר לא רק מתחו עליהם ביקורת רבה יותר, הן גם התקרבו אליהן וצפו בהן יותר, כך שה"סוכר" לא שינה את התנהגות הילדים, אלא את ההתנהגות של האמהות שלהם.
סיבה אפשרית לקשר בין סוכר להתנהגות היא הסביבה שבה ניתן הסוכר לילדים. התרחיש הקלאסי הוא חדר מלא בילדים במסיבת יום הולדת. בסביבה זו הם נהנים וסביר להניח שהם יהיו נרגשים, ללא קשר לממתקים שאכלו. באופן דומה, אם ממתק הוא תענוג מיוחד, ייתכן שהעובדה הפשוטה של קבלת תגמול טעים עשויה לגרום לילד להתרגשות ולפעילות נמרצת.
