המחקר נערך בארצות הברית, בין השנים 2014 ל-2021, עם מעקב של עד 8 שנים, ואנליזת הנתונים נערכה בין אפריל 2024 לאפריל 2025. המחקר כלל כ-5.7 מיליון חולים בני 65 ומעלה שאובחנו עם דמנציה והיו רשומים לפחות שנה אחת, בתוכנית בריאות של מדיקר.
התוצא העיקרי שנבחן היה הסיכון לתמותה מכל-סיבה, שנמדד באמצעות מודל סטטיסטי של קוקס. תוצאים משניים כללו את הסיכון לשימוש בשירותי בריאות נפוצים, כמו אשפוזים מכל-סיבה, שהייה במוסדות סיעודיים, שימוש בשירותי הדמיה מוחית וטיפולי פיזיותרפיה או ריפוי בעיסוק.
המחקר כלל כ-5.7 מיליון חולים (3.3 מיליון נשים ו-2.4 מיליון גברים) שאובחנו עם דמנציה. לנשים היה שיעור תמותה נמוך יותר בשנה הראשונה (21.8% לעומת 27.2% לגברים) ושיעורי אשפוז נמוכים יותר (46.9% לעומת 50.5%). הסיכון למוות בקרב גברים היה גבוה ב-30% ללא התאמות, ו-24% לאחר התאמות לגורמים כמו גיל, מוצא, מחלות נוספות וגישה למשאבי בריאות. גברים גם הראו סיכון גבוה יותר לשהייה בהוספיס, לבדיקות הדמיה ולאשפוזים עקב מחלות נוירודגנרטיביות או הפרעות התנהגותיות.
החוקרים הסיקו, כי במחקר זה גברים עם דמנציה הראו שיעורי תמותה גבוהים יותר ושימוש רב יותר בשירותי בריאות, במיוחד אשפוזים, בהשוואה לנשים עם דמנציה. אסטרטגיות להאטת התמותה ולהפחתת השימוש בשירותי בריאות, בקרב גברים עם דמנציה, עשויות להפחית משמעותית את נטל המחלה. החוקרים ציינו, כי בהתחשב בשכיחות הגבוהה יותר של דמנציה בקרב נשים מאשר בגברים, יש להתמקד במניעת המחלה כדי להשיג שוויון בריאותי בין המינים.
