החזרת עוברים מוקפאים לרחם נעשית כאשר טיפולי פוריות לא צלחו. או אז מתחיל מחזור נוסף של טיפול פוריות ומשתמשים בעוברים המוקפאים שנשמרו. העוברים נשמרים בתוך חנקן נוזלי ולכן הם יכולים להישמר לאורך זמן עד אשר האישה תרצה להיכנס שוב פעם להיריון.
הוא הורמון מין נקבי המופרש בעיקר מן הגופיף הצהוב (Corpus Luteum) שבשחלה לאחר הביוץ.
מטרת המחקר הבא היתה לחקור את ההשפעות והיעילות של שתי שיטות שונות על החזרה של עוברים מוקפאים. נערכה השוואה של פרוגסטרון (הורמון מין נקבי המופרש לאחר הביוץ) במתן נרתיקי מושהה לעומת זריקה תוך שרירית.
3,013 מטופלות חולקו לשתי קבוצות. בקבוצה הראשונה המטופלות קיבלו זריקה לשריר (60 מ"ג ביום) בנוסף על הטיפול בדופסטון (10 מ"ג פעמיים ביום) ובקבוצה השנייה המטופלות קיבלו פרוגסטרון בשחרור מושהה במתן נרתיקי (90 מ"ג ביום) ודופסטון (10 מ"ג פעמיים ביום).
בקבוצת הטיפול דרך השריר היו 1,988 נשים ובקבוצה במתן נרתיקי היו 1,025 נשים. בין שתי הקבוצות לא היו הבדלים דמוגרפיים, מספר שנות אי-פוריות, מספר סבבי הפריה, עובי רירית רחם, מספר החזרות העוברים, שיעורי הריון ושיעורי הריונות חוץ רחמיים.
לא נראו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות בשיעורי ההריון (52.5% לעומת 56.0%) ושיעורי ההריון החוץ רחמי (2.2% לעומת 3.0%). עם זאת, בקבוצת הטיפול הנרתיקי נראו שיעורים גבוהים באופן משמעותי של השרשה (37.0% לעומת 34.0%), לידה (45.1% לעומת 41.0%) ושיעורי לידות חי (45.0% לעומת 40.8%). זאת בהשוואה לקבוצת הטיפול התוך-שרירי שבה נרשם שיעור הפלות גבוה באופן משמעותי (19.4% לעומת 15.3%).
לסיכום, טיפולי פוריות בדופסטון ובפרוגסטרון במתן נרתיקי השפיע באופן חיובי על תוצאי ההריון לאחר החזרת עוברים מוקפאים בהשוואה לנשים שטופלו בפרוגסטרון בזריקה לתוך השריר בנוסף לדופסטון.
