ברדיקרדיה היא מצב קליני המתאר האטה בדופק איטי מתחת ל-60 פעימות לב לדקה. התופעה עשויה לגרום לעייפות, חולשה, סחרחורת והתעלפויות. הקווים המנחים כיום ממליצים על התחלת החייאה (CPR) בילדים הסובלים מדופק איטי וזילוח פגום. עם זאת, לא ידוע מהו שיעור ההתקדמות לדום לב ללא דופק למרות מאמצי CPR וההבדלים בשיעורי ההשרדות בהשוואה לילדים שסבלו מדום לב ראשוני ללא דופק.
במחקר בילדים מאושפזים בהם הותחלה החייאה, כמחצית אובחנו עם דופק איטי וזילוח פגום בתחילת ההחייאה, וכמעט שליש מאלה התקדמו להעדר דפקים למרות מאמצי ההחייאה. שיעורי ההשרדות היו נמוכים באופן משמעותי בילדים שהתקדמו להיעדר דופק למרות מאמצי CPR בהשוואה לילדים שהיו ללא דופק בתחילת ה-CPR.
במחקר נכללו ילדים בני יותר מ-30 יום ועד פחות מ-18 שנה שעברו החייאה בבתי חולים בין השנים 2000-2016. כל אירוע של החייאה סווג כדופק איטי עם דופק, דופק איטי שנעלם בהמשך ודום לב ראשוני ללא דופק. החוקרים העריכו את שיעורי הסיכונים המתוקננים של הישרדות עד לשחרור מבית החולים בעזרת מודלי רגרסיה רבי משתנים מסוג Poisson.
בסך הכל, 5,992 ילדים טופלו בהחייאה. מתוכם 2,799 (50.1%) עברו החייאה בגין דופק איטי וזילוח פגום ו-2,793 (49.9%) עברו החייאה בגין דום לב ראשוני ללא דופק. בקרב מטופלים עם דופק איטי, 869 (31%) הפכו למחוסרי דופק לאחר זמן חציוני של 3 דקות. שיעורי ההשרדות עד לשחרור עמדו על 70.0% (1,351 מתוך 1,930) במטופלים עם דופק איטי, 30.1% (262 מתוך 869) בדופק איטי שהתקדם לחוסר דופק ו-37.5% (1,046 מתוך 2,793) בקרב מטופלים עם דום לב וללא דופק.
ילדים שהפכו למחוסרי דופק למרות מאמצי החייאה היו בעלי סיכוי קטן ב-19% להישרדות עד לשחרור מבית החולים בהשוואה למטופלים שהחלו את ההחייאה ללא דופק. בקרב ילדים שהדרדרו להיעדר דופק למרות מאמצי החייאה, זמן ארוך יותר בין ההחייאה להיעדר דופק היה גורם מנבא להישרדות פחותה.
