המוח שולט בשחרור מוגבר של גלוקוז במגוון רחב של סיטואציות דחק כמו צום ממושך וכאשר רמות הסוכר בדם נמוכות. עם זאת, מרבית המחקרים לא בחנו את תפקוד המוח במאזן הגלוקוז במצבים יומיומיים פשוטים. כדי לגשר על הפער הזה, קבוצת חוקרים מאוניברסיטת מישיגן החלה לחקור את השפעת המוח על מאזן הגלוקוז במצבים רגילים וללא דחק.
בשנים האחרונות מחקרי עבר הצליחו להוכיח שתפקוד לקוי של מערכת העצבים יכול להוביל לתנודות ברמות הגלוקוז בדם, במיוחד אצל חולי סוכרת. ידוע כי אזור מסוים במוח שנקרא "היפותלמוס" מכיל נוירונים שאחראיים לשליטה במצבים שקשורים לרעב, פחד, ויסות טמפרטורה ופעילות מינית.
"רוב המחקרים הראו שאזור זה מעורב בהעלאת רמת הסוכר בדם במצבי חירום", אמרה ד"ר אליסון אפינטי שהובילה את המחקר. "רצינו להבין האם הוא חשוב גם בשליטה על רמת הסוכר בדם במהלך פעילויות יומיומיות מכיוון שאז מתפתחת סוכרת."
במחקרם שפורסם בכתב העת Molecular Metabolism, השתמשו החוקרים במודל של עכברים כדי לבחון קבוצת נוירונים ספציפית בהיפותלמוס. הם הצליחו להראות כי אותם נוירונים ממלאים תפקיד חשוב בשמירה על רמת גלוקוז תקינה בדם במהלך פעילויות רגילות, כולל במהלך השינה.
החוקרים גילו שאותם נוירונים מעודדים תהליך של ליפוליזה במהלך השינה – תהליך בו מנוצלים מאגרי שומן בגוף לצורך הפקת אנרגיה.
"המחקרים שלנו מראים ששליטה על הגלוקוז אינה מתג הפעלה וכיבוי כפי שחשבו בעבר", אמרה ד"ר אפינטי. "אוכלוסיות שונות של נוירונים פועלות יחד, והכל נדלק במקרה חירום. עם זאת, בתנאים שגרתיים, זה מאפשר שינויים עדינים."
