פסיכוסטימולנטים המשפיעים על רמות הדופמין במוח ניתנים לטיפול בהפרעות נוירו-פסיכיאטריות, כגון הפרעות קשב וריכוז או דיכאון, כמו גם בשוק הסמים הלא חוקיים. על מנת להבין טוב יותר את אופן הפעולה המדויק שלהם ואת ההשפעות הבלתי רצויות, צוות מחקר בראשות הראלד סיטה מהמרכז לפיזיולוגיה ופרמקולוגיה באוניברסיטת וינה לרפואה חוקר מדוע לחומרים שונים בקבוצת חומרים זו יש השפעות שונות. על פי התוצאות שלהם, התשובה טמונה בזמן הקשירה של החומרים לטרנספורטר המוביל דופמין במוח. מחקר זה פורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciencesי(PNAS).
בסדרה של מחקרים במבחנות, בבעלי חיים ואף סימולציות מחשב, הצוות חקר את ההשפעות התרופתיות של פסיכוסטימולנטים שונים שיש להם אינטראקציה עם טרנספורטר הדופמין במוח, המשמשים לטיפול במצבים נוירולוגיים שונים או משומשים לרעה בתור סמים. אלה כוללים, בין היתר, חומרים כגון ״α-Pyrrolidinovalerophenon" (הידוע גם בשם a-PVP) ו-״3,4-methylendioxypyrovalerone״ (הידוע גם בשם MDPV או "cloud9") – המוכרים כ״מלחי אמבט״, כמו גם את הפסיכוסטימולנט הקלאסי קוקאין ו-methylphenidate – המוכר כריטלין, תרופה נפוצה לטיפול בהפרעת קשב וריכוז היפראקטיבית.
"במודלים של תרביות התאים שלנו, חלק מהחומרים האלה הראו השפעה מתמשכת בולטת, שאותה יכולנו לראות גם במודלים של עכברים חיים", מדווח מוביל המחקר, הראלד סיטה מהמכון לפרמקולוגיה במרכז לפיזיולוגיה ופרמקולוגיה של אוניברסיטת וינה לרפואה. מניתוח הקשרים התרופתיים המדויקים הוא מסביר: "על פי המחקר שלנו, משך הקשירה של התרופה למוביל הדופמין הוא שעושה את ההבדל כאן."
