אחת הבעיות הנפוצות בתחום רפואת המשפחה היא מתן מרשמים שאינו הולם את מצב המטופל. צריכת תרופות שלא לצורך מובילה לאירועים שליליים תכופים יותר, איכות חיים נמוכה יותר וביקורים תכופים יותר בבתי חולים.
מטרת המחקר הנוכחי היא לתמצת עדויות זמינות לגבי יעילות של הפסקה או הפחתה של נטילת תרופות בטיפול ראשוני אצל רופא משפחה, ולתאר את החסמים והזרזים של התהליך מנקודת מבטם של חולים ואנשי מקצוע בתחום הבריאות.
כאשר בוחנים מחקרים בנושא יעילות של הפחתת כמות התרופות, ניתן להבחין כי המרכיב החינוכי מהווה גורם מרכזי. בד בבד, כאשר ישנו יישום נהלים המותאמים למצב המטופל מתקבלות תוצאות טובות יותר.
לערב רופאים אחרים
ביחס למחקרים שכללו אנשי מקצוע בתחום הבריאות, התחומים העיקריים שנחקרו היו האיזון בין הסיכונים והיתרונות, הצורך בשיפור התקשורת עם חולים והצורך בשיח ברור עם רופאים אחרים המעורבים בטיפול.
בין החסמים שזוהו נמצא חוסר זמן של רופא המשפחה, חוסר יכולת לגשת לכל המידע על החולה, נטייה לסטגנציה והישארות בשגרה, התנגדות לשינוי וחוסר נכונות להטיל ספק בהחלטות רופאים אחרים.
לגבי המטופלים, הסתמן באופן ברור שיש להם דאגות וספקות רבות בנוגע למרשמים ולהפסקת מרשמים. על מנת להתגבר על סוגיות אלו, יש צורך בקשר טוב עם אנשי מקצוע בתחום הרפואה וקבלת התמיכה שלהם במהלך התהליך.
לסיכום, טיוב הליכי מתן מרשמים ותרופות באמצעות תיאור ממוקד הוא חלק חשוב בטיפול במצבים רפואיים כרוניים, הימנעות מתופעות לוואי ושיפור התוצאות. מסקירת הספרות עולה כי מרבית הטיפולים הראשוניים שהולכים לכיוון הפחתה או הפסקה מבוקרת של נטילת התרופות נמצאו יעילים ברמה סבירה. תקשורת טובה בין אנשי מקצוע בתחום הבריאות מהווה אלמנט מפתח להצלחה בתהליך הפסקת טיפולים תרופתיים קבועים.
