מגפת הקורונה גרמה לירידה משמעותית ברווחה הנפשית הקולקטיבית והחמירה בעיות שמציבות צעירים בסיכון גבוה, לפי דוח "המצב הנפשי של העולם ב-2020".
הדוח נערך על ידי Sapien Labs עמותה ללא מטרת רווח מארה"ב והוא מתעד כיצד השפעות המגיפה על בריאותנו הפיזית, מצבנו הכלכלי ועל חיי החברה שלנו הביאו לירידה ברווחתנו הנפשית הקולקטיבית.
המצב היה חמור במיוחד אצל אנשים שהתקשו לקבל שירותי בריאות קריטיים ולמי שמצבו הכלכלי היה גרוע. מחברי הדו"ח גם המליצו על שינויים באורח החיים שיכולים לעזור, כמו לישון יותר, להתעמל, ולבלות יותר זמן בחברת חברים ובני משפחה.
הדוח מתאר משבר מחמיר בקרב הדורות הצעירים, כאשר 44% מהמבוגרים בגילאי 18 עד 24 מציגים את מה שהדוח מתאר כ"סיכון ברמה הקלינית ". בדוח יש גם ממצאים מדאיגים בנוגע למבוגרים לא בינאריים, שזהותם המגדרית אינה מסווגת כגברית או נשית. יותר ממחצית מהנשאלים האלה, שהיוו מעט פחות מ -1% מהעונים לסקר, דיווחו על מחשבות או כוונות אובדניות.
זהו הדוח הראשון שהופק במסגרת מאמציה של חברת Sapien Labs לתעד רווחה נפשית ברחבי העולם. הדוח מכיל נתונים משמונה מדינות דוברות אנגלית, אך הארגון מתכוון לאסוף נתונים בעוד שפות ומדינות בעתיד.
יותר מ- 49,000 אנשים ענו על סקר מקוון בן 15 דקות שבחן את רווחתם הנפשית. הסקר אסף נתונים דמוגרפיים וביצע הערכה של דימוי עצמי, ביטחון, ויכולת להתגבר על מצוקה. לאחר מכן, כל הנתונים שולבו לציון כולל (MHQ) שמחולק לשש קטגוריות לאורך ספקטרום: קליני, בסיכון, סובל, מתמודד, מצליח או משגשג.
הדו"ח מצא מתאם בין הגיל לבין הרווחה הנפשית הממוצעת. בקרב צעירים בגילאי 18 עד 24 הציון הכולל היה נמוך ב-29% לעומת בוגרים מעל גיל 65. 44% מהצעירים השתייכו לקטגוריות "קליני" או "בסיכון" בספקטרום ה- MHQ, לעומת 6% בלבד מהקשישים. קשישים גילו יותר ביטחון ומיקוד מאשר הצעירים, שנאבקו בתחושות של עצב, חוסר תקווה, אשמה והאשמה. למעשה, בדו"ח נמצא כי הרווחה הנפשית פחתה בכל דור ודור. לדוגמא, בן 45 ממוצע קיבל ציון גבוה יותר מאדם בן 35, אך ציון נמוך יותר מאדם בן 55.
הדוח אינו מזהה את הסיבה לפער הדורות, אך הוא מציע מספר אפשרויות. יכול להיות שניסיון חיים עוזר לאנשים להתמודד. אחת הסיבות יכולה להיות שינויים חברתיים כמו תדירות השימוש באינטרנט וברשתות חברתיות.
סיבה אפשרית לכך שקשישים השיגו ציונים טובים יותר היא העובדה שהם ישנים יותר, מתאמנים בתדירות גבוהה יותר ומתראים עם אנשים אחרים יותר מאשר אנשים צעירים.
הדו"ח מצא שאורח החיים ממלא תפקיד מרכזי ברווחה הנפשית. שנת לילה טובה הביאה לציון ממוצע הגבוה ב -29% ממי שעשה זאת לעתים רחוקות. למעלה מ- 50% מהנשאלים שרק לעתים נדירות או אף פעם לא ישנו טוב היו בקטגוריות "קליני" או "בסיכון". אנשים שנפגשו עם חברים או בני משפחה לפחות פעמיים בשבוע קיבלו ציון ממוצע הגבוה ב -23% מאלה שעשו זאת לעתים נדירות. 44% מהאנשים שנפגשו עם חברים רק לעתים רחוקות היו בקטגוריות "קליני" או "בסיכון". בנוסף, לאנשים שהתעמלו לפחות 30 דקות ביום הייתה רווחה נפשית גבוהה ב -16% מאנשים שלא התאמנו כלל. הדו"ח מצא כי שינה, פעילות גופנית ומפגשים עם חברים שיפרו כמעט כל היבט ברווחה הנפשית, כולל ערך עצמי, ביטחון ואופטימיות.
למבוגרים שאינם בינאריים היו ציוני רווחה נפשית נמוכים משמעותית בהשוואה לגברים או נשים, כאשר כמעט מחציתם דיווחו על מחשבות אובדניות.
הדו"ח מצא כי מבוגרים שאינם בינאריים או מגדר שלישי היו בעלי ציוני רווחה נפשית נמוכים בהשוואה לגברים ונשים, כאשר למעלה מ- 50% היו בקטגוריה "קליני". וכמעט מחציתם דיווחו על מחשבות וכוונות אובדניות. מחברי הדוח מציינים שהמצב עשוי להיות חשוב יותר עם הזמן, מכיוון שמחקרים אחרים מראים שאחוז האוכלוסייה שמזדהה כלא בינארי הולך גדל. הדוח מצא שכיחות גדולה יותר של מבוגרים לא בינאריים בקרב הדורות הצעירים.
הנתונים הכלליים של הדוח לגבי מגדר הראו שגברים היו בעלי ציוני רווחה נפשית מעט גבוהים יותר מאשר נשים, אך גברים הושפעו יותר מהמגפה. לנשים היו בעיות גדולות יותר עם חוויות של כאב, פחד וחרדה, בעוד שגברים נאבקו יותר בהתמכרויות ובעיות הקשורות לאמפתיה.
נגיף הקורונה גבה מחיר משמעותי מרווחתנו הנפשית הקולקטיבית, כאשר כ -57% מהנשאלים אמרו שלמגיפה הייתה השפעה שלילית על בריאותם הגופנית, מצבם הכלכלי, או חיי החברה שלהם.
משיבים שסבלו ממקרה חמור של קורונה או איבדו בן משפחה קרוב למחלה דיווחו על רווחה נפשית גרועה משמעותית.
ההשפעות של המגפה השתנו לפי קבוצת גיל. צעירים בגילאי 18 עד 24 סבלו יותר מכולם מהבידוד לבד או עם בני משפחה. הבידוד השפיע על אנשים מעל גיל 65 הרבה פחות. נושאים פיננסיים כמו אובדן עבודה או מחסור בכסף השפיעו משמעותית על כל קבוצות הגיל, אך ההשפעה הגדולה ביותר הייתה בקרב מבוגרים בגילאי 25 עד 64.
