תאי בטא הם תאים בלבלב שמפרישים אינסולין. במחלת סוכרת מטיפוס 1 תאי הבטא נהרסים על ידי מערכת החיסון כתוצאה מפעילות אוטואימונית. אחת האופציות לטיפול בסוכרת הוא השתלת תאי בטא חדשים אצל חולים כדי שיחליפו את התאים הפגועים. אולם עדיין לא הצליחו להחדיר תאים כאלה לגוף מבלי להפעיל את מערכת החיסון.
קבוצה של חוקרים בארה"ב פיתחה מכשיר שאמור להחדיר את תאי הבטא באופן בטוח לגוף, ובניסויים בעכברים, השיטה שלהם הצליחה לרפא סוכרת מסוג 1. המאמר של הקבוצה התפרסם בתחילת החודש בכתב העת Science Translational Medicine.
את תאי הבטא בדרך כלל מפיקים מתאי גזע, שהם תאים שמסוגלים להתמיין לסוגים שונים של תאים, ואת תאי הגזע אפשר ליצור מתאי עור או שומן. אך האתגר העיקרי הוא למצוא אמצעי בטוח ויעיל להכניס לגוף תאים חלופיים מפרישי אינסולין שמנרמלים את רמות הסוכר בדם מבלי לעורר את התגובה החיסונית הטבעית של הגוף. החוקרים פיתחו שתל זעיר המשתיל בהצלחה תאי בטא לעכברים עם סוכרת מטיפוס 1 ללא צורך במתן תרופות שמדכאות את המערכת החיסונית.
החדרת תאים חדשים המייצרים אינסולין יכולה להפעיל מחדש את תהליך המחלה האוטואימונית שהשמידה במקור את תאי הבטא בלבלב של אדם עם סוכרת מסוג 1. למרות שקיימות תרופות המדכאות את המערכת החיסונית, השימוש בתרופות אלו גורם לחולים להיות פגיעים מאוד לזיהומים.
למכשיר שפיתחו החוקרים יש פתחים קטנים שמונעים פלישה של תאים חיסוניים לתוכו, אך הפתחים צריכים להיות גדולים מספיק כדי להכניס חומרים מזינים וחמצן ולשחרר את האינסולין. המכשיר שפותח עשוי ננו-סיבים, ואחרי שממלאים אותו בתאים מפרישי אינסולין שנוצרו מתאי גזע, מכניסים את המכשיר לחלל הבטן של עכברים שגרמו להם לחלות בסוכרת מטיפוס 1 באמצעים כימיים. כשבוע לאחר ההשתלה, היה שיפור במצב הסוכרת של העכברים. התאים בשתלים המשיכו להפריש אינסולין, לשלוט ברמת הסוכר בדם, ולרפא מסוכרת את העכברים לתקופה של עד 200 יום, ללא שימוש בתרופות לדיכוי מערכת החיסון.
המכשיר, שעוביו כעובי מספר שערות, מלא בחורים קטנים שתאים אחרים אינם יכולים לחדור דרכם, וכך התאים מפרישי האינסולין אינם נהרסים על ידי מערכת החיסון, שתאיה גדולים מגודל החורים של השתל. תאי הבטא בתוך השתל מקבלים מזון וחמצן, נשארים פונקציונליים, ומשחררים אינסולין בתגובה לרמות הסוכר בדם. המכשיר עשוי חומר תרמו-פלסטי נקבובי רך אך קשיח. ניתן להשתיל אותו ולהוציא אותו באמצעות לפרוסקופיה. לדברי החוקרים, קל יחסית לייצר אותו ורמת הבטיחות השלו הופכים אותו למועמד אידיאלי לפיתוח עתידי וליישומים קליניים בני אדם.
