מחקר חדש מצא כי עיסוי שרירים הפחית נזק שרירי והגביר את תיקון השרירים בעכברים עם פגיעה חמורה בשרירי הרגליים, על ידי הורדת רמת כדוריות הדם הלבנות האחראיות לדלקת.
שרירי השלד מאפשרים לגוף לנוע ולשמור על יציבה. פגיעה ישירה בשרירים עלולה בתנועתיות ובאיכות החיים. אנשים משתמשים בעיסוי ובטיפולים מכניים אחרים כבר אלפי שנים כדי להרגיע שרירים כואבים ופצועים, אך המדע מאחורי השפעות העיסוי טרם נבדק בצורה יסודית.
חוקרים מאוניברסיטת הרווארד בדקו את ההשפעות החיוביות של עיסוי על השרירים והגיעו למסקנה שיש קשר ברור מאוד בין גירוי מכני לתפקוד חיסוני. המחקר פורסם בכתב העת Science Translational Medicine.
איך מתקנים שרירים?
כמו איברים רבים בגוף האדם, שריר השלד יכול לתקן את עצמו. התהליך כולל שלושה שלבים: הרס ודלקת: 1-3 ימים, תיקון: 3-4 שבועות, עיצוב מחדש: 3-6 חודשים.
כאשר מתרחשת פגיעה בשרירים, סיבי השריר נקרעים ומתים. תאי דם לבנים פולשים לאתר הפציעה, מסירים את תאי השריר המתים ומפעילים תאים המסייעים בהגברת התגובה החיסונית, כולל שחרור פקטורי גדילה, ציטוקינים וכימוקינים. במהלך התיקון, תאי לוויין (תאי טרום-שריר) גדלים ומתמיינים לתאי שריר. הם מחליפים את התאים הפגועים בשריר, ונוצרת רקמת צלקת.
בשלב העיצוב מחדש של השריר, סיבי השריר מתבגרים ורקמת הצלקת מתכווצת. עם זאת, פציעות נרחבות עלולות לגרום להיווצרות רקמת צלקת צפופה, לעכב את תיקון השרירים ולגרום להחלמה לא מלאה של תפקוד השריר.
כשיש פגיעה קשה בשרירים, הטיפול כיום הוא כירורגי, למרות הסיכונים הפוטנציאליים של ניתוח. בניסיון למצוא טיפול לא פולשני יעיל לפגיעה בשרירי שלד, החוקרים בדקו את השימוש בעיסוי מכאני כטיפול פוטנציאלי.
מחקר קודם שלהם הראה שעומס על שרירי שלד הוא בעל השפעה חיובית על רגרנרציה של שרירים אלה. מטרת המחקר הנוכחי היתה לפתח פרוטוקול אופטימלי לעיסוי מכאני ולהבין את המנגנונים שלו וכיצד הוא משפיע לטובה על שיקום השריר. לצורך כך, פיתחו החוקרים מכשיר רובוטי חיצוני שמספק לחץ מדויק, מבוקר וניתן למדידה לשריר הרגליים של עכברים. הם השתמשו גם באולטרסאונד כדי למדוד את תגובת הרקמות ללחץ שהופעל עליהן.
במשך 14 ימים לאחר שפצעו את שריר הרגל של העכברים, החוקרים נתנו לעכברים בקבוצת הטיפול עיסוי מכאני עם לחץ בשיעור של 10%, 20% או 40% ממתח השריר במשך 5 דקות כל 10-12 שעות. קבוצת הביקורת לא קיבלה טיפול.
בהשוואה לעכברים בקבוצת הביקורת, העכברים בקבוצת הטיפול הראו הפחתה ניכרת בנזק לסיבי השרירים ובהצטלקות. היתה גם גדילה של קוטר סיבי השריר, שהיא אינדיקציה לתיקון והתאוששות השריר. לא נמצא הבדל באיכות התיקון בין לחץ של 20%, 40%, או 10%, ולכן המשיכו להשתמש בלחץ של 20%.
החוקרים מדדו רמות של גורמים דלקתיים – ציטוקינים וכימוקינים – לאורך זמן, כדי לחשוף כיצד העיסוי המכאני קידם את תיקון השרירים. נמצא שעד היום השלישי, העיסוי הפחית את רמות הציטוקין שמגייס נויטרופילים ביותר ממחצית. נויטרופילים הם תאים שעוזרים לנקות תאים פגומים, ומתקשרים עם תאים אחרים כדי לקדם תיקון ותגובה חיסונית. נויטרופילים ממלאים תפקיד גם בדלקת.
כדי להבין מדוע כמות הנויטרופילים והציטוקינים ירדה בשריר, החוקרים הזריקו תרכובת ניאון לשריר, וראו שהעיסוי גרם להם באופן ישיר לצאת מהשריר. לאחר מכן, המדענים גידלו תאי לוויין – שהם בעצם תאי גזע של שרירים – עם חומרים שנויטרופילים מפרישים, כדי להעריך את השפעתם על תיקון השרירים. נמצא שהחומרים שהנויטרופילים מפרישים מקדמים תיקון בהתחלה, אך כאשר חומרים אלה נוכחים זמן רב מדי, הם פוגעים בייצור סיבי השריר.
החוקרים השוו את סיבי השריר המיוצרים בקבוצת העיסוי ובקבוצת הביקורת כעבור 14 יום, וגילו שתאי השריר שטופלו בעיסוי הכילו יותר סיבי שריר מסוג IIX. הקוטר של סיבים אלה גדול יותר והם מסוגלים ליצור כוח מוגבר.
לבסוף, המדענים השתמשו בטיפול בנוגדן להסרת נויטרופילים בעכברים במהלך 3 הימים הראשונים לאחר הפציעה. הם גילו ששרירי העכברים המטופלים התאוששו מהר יותר. המסקנה היא שטיפול בעיסוי מפחית את כמות הנויטרופילים בשריר, דבר המוביל להפחתה ניכרת של הנזק לשרירים ולפיתוח סיבי שריר גדולים יותר.
גילויים אלה הופכים את העיסוי המכאני לאפשרות טיפול אופציונלית למטופלים שכבר משתמשים בהתערבויות רפואיות אחרות או שסובלים ממחלות רקע דלקתיות. יש צורך במחקרים נוספים כדי לאשר את השפעת העיסוי המכאני על בעלי חיים גדולים יותר ועל בני אדם, וכן להתאים את העיסוי לסוגי פציעות שונים.
