מחקר חדש מצביע על כך שהתערבות טיפולית בהפרעות נוירו-התפתחותיות עשויה להיות יעילה יותר במידה והיא נעשית בשלבים המוקדמים של התפתחות המוח.
"על מנת לעצור את התקדמותן של הפרעות מוח נוירו-התפתחותיות, חשוב לזהות כיצד ומתי מעגלים במוח הקשורים בהפרעה משתנים במהלך ההתפתחות. המחקר שלנו מזהה מתי מתרחש השינוי, ובנוסף איך מתקנים את השינוי הזה", אמרה המחברת הבכירה של המחקר מולי האנטסמן, פרופסורית בבית הספר לרוקחות בקמפוס הרפואי של אוניברסיטת קולורדו אנשוץ.
המחקר, שפורסם ב-The Journal of Neuroscience, בוחן את תסמונת ה-X השביר, תסמונת גנטית הקשורה בהפרעה נוירו-התפתחותית ומהווה גורם שכיח למוגבלות אינטלקטואלית, אוטיזם והפרעות חרדה.
"נכון לעכשיו, אין טיפולים מאושרים יעילים המכוונים למהלך הספציפי העומד בבסיס הביטויים הקליניים של תסמונת ה-X השביר״, אמרה האנטסמן. "אנו מקווים לספק תשובות מתי ואיך לטפל בתסמונת זו על מנת לשפר את הטיפולים המוצעים במצבים אלה״.
חוקרי בית הספר לרוקחות של אוניברסיטת קולורדו זיהו שינויים פוטנציאליים במעגלים מסוימים במוח במהלך תקופה קריטית בהתפתחותו, חלון זמן בו יש הזדמנות לבצע התערבות טיפולית. הם התמקדו באמיגדלה – אזור המוח שבו מעובדים פחד וחרדה. התוצאות מצביעות על כך שבמהלך התקופה הקריטית, האמיגדלה עשויה לחזור לשלבים התפתחותיים מוקדמים יותר. שלב זה בהתפתחות מוטה לפורענות ויכול ליצור הפרעות נפשיות מסוימות, ומנגד – זמן זה מהווה נקודת מפתח להתערבות וטיפול מוקדם בהפרעות אלה.
