התרופה אנזלוטמיד (אקסטנדי) חוסמת את פעילות ההורמונים הגבריים בכך שהיא מונעת מהם לאותת לתאי הסרטן לגדול. בצורה כזו, התרופה יכולה להקטין את הגידול או לעכב את הגדילה של תאי הסרטן.
במחקר שפורסם החודש בכתב העת המוביל NEJM נרשמו מסקנות מעניינות מאוד. על פי תוצאותיו הראשוניות, טיפול באנזלוטמיד שיפר משמעותית הישרדות בגברים שסבלו מסרטן הערמונית עמיד לסירוס שאיננו גרורתי (ללא התפתחות של גרורות). אותם גברים סבלו מעליה מהירה ברמת PSA חרף קבלת טיפול במניעת אנדרוגן. טרם דווחו התוצאות מהניתוח הסופי במחקר של ההישרדות הכוללת.
בניסוי קליני שלב 3, עם כפל סמיות, התמקדו בגברים עם סרטן הערמונית שאיננו גרורתי ועמיד לסירוס. הגברים המשיכו לקבל טיפול למניעת אנדרוגן וחולקו (ביחס של 2:1) לטיפול באנזלוטמיד במינון של 160 מ"ג או פלצבו פעם ביום. ההישרדות הכוללת הוערכה באמצעות נוהל בדיקות רצף קבוצתי.
נכון ל-15 באוקטובר 2019, 288 מתוך 933 חולים (31%) בקבוצת האנזלוטמיד ו-178 מתוך 468 (38%) בקבוצת הפלצבו נפטרו. חציון ההישרדות הכללי היה 67.0 חודשים בקבוצת באנזלוטמיד ו-56.3 חודשים בקבוצת הפלצבו. יחס סיכון לתמותה היה 0.73. השיעור המותאם לחשיפה של תופעות לוואי מדרגה 3 ומעלה בקבוצת האנזלוטמיד היה 17 לכל 100 שנות מטופלים ובקבוצת הפלצבו 20 לכל 100 שנות חולה. תופעות לוואי בקבוצת האנזלוטמיד היו בקנה אחד עם אלה שדווחו בעבר לגבי אנזלוטמיד. האירועים השכיחים ביותר המדווחים היו עייפות וכאבי שרירים.
לסיכום, הממצא המעניין נוגע לקבוצת הגברים עם סרטן ערמונית עמיד לסירוס שאיננו גרורתי ועם רמת PSA בעליה חדה. הטיפול באנזלוטמיד, בשילוב טיפול מניעת אנדרוגן, הוביל להישרדות כללית ממוצעת גבוהה יותר מאשר טיפול בפלצבו בשילוב מניעת אנדרוגן. הסיכון לתמותה תחת טיפול באנזלטומיד היה נמוך ב-27% בהשוואה לטיפול פלצבו. תופעות הלוואי שנצפו תאמו את פרופיל הבטיחות הידוע של אנזלוטמיד.
