מחלת הנטינגטון (Huntington’s Disease) היא מחלה תורשתית הנגרמת מאובדן ומוות של תאי מוח. מדובר במחלה ניוונית פרוגרסיבית במהלכה סובלים החולים מדמנציה ואובדן זיכרון.
תרופות ממשפחת "חוסמי הבטא" פועלות על ידי עיכוב הפעילות של נוראדרנלין אשר משתתף בתגובה פיזיולוגית לסטרס שמכונה "הילחם או ברח". מחקרים קודמים הראו שחולים הסובלים ממחלת הנטינגטון מאופיינים ברפלקס חזק יותר של "הילחם או ברח" בהשוואה לאנשים בריאים. לכן, החוקרים רצו לבחון את ההשפעה של חוסמי הבא על חולי הנטינגטון.
"למטופלים עם הנטינגטון יש מערכת עצבים סימפטטית קצת יותר פעילה, וזה מה שמניע את תגובת ההילחם או ברח, ותיאורטית יש להם יותר נוראדרנלין", מסביר פרופסור ג'ורדן שולץ שהוביל את המחקר. "שיערנו שהשינוי העדין הזה עשוי לתרום לניוון העצבי המתרחש במחלת הנטינגטון, ומכיוון שחוסמי בטא מעכבים את פעולת הנוראפינפרין, רצינו לדעת אם יש להם תפקיד טיפולי בחולים אלו."
לצורך המחקר אספו החוקרים נתונים אודות 21,000 חולי הנטינגטון ואנשים המצויים בסיכון גבוה לחלות בהנטינגטון. הם חילקו את משתתפי המחקר לחולים עם עדויות לתסמינים מוטוריים, תפקודיים וקוגניטיבים, ולחולים שאינם תסמיניים.
תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת JAMA Neurology. החוקרים גילו כי שימוש בחוסמי בטא בנבדקים שהיו בסיכון להנטינגטון הפחית באופן משמעותי את הסיכוי שלהם לחלות. בקרב החולים שאובחנו בהנטינגטון והראו תסמינים של המחלה, לחוסמי הבא היה אפקט מגן שהאט את התדרדרות המחלה.
החוקרים מאמינים שהמחקר עשוי לסייע בעתיד להעמיק את ההבנה בנוגע למנגנונים בהם מתדרדרת מחלת הנטינגטון, וכן עשוי לסייע לפתח טיפול תרופתי שייטיב עם חולים אלו בעתיד.
